תוספות רי"ד על ראש השנה יב:

תנן התם התלתן משתצמח אחר שנת צמיחתו הוא מתעשר ולא אחר שנת לקיטתו משתצמח לזריעה שהזרע צומח בתוכו. התבואה דגן ויין ותירוש קרויין תבואה דכתיב כתבואות גורן וכתבואת ירק והזיתי יצהר משיביאו שליש מתעשרין אחר שנה שיגיעו בה לשליש בישולם אם שניי' אם שלישית ומשמע פתרון המורה שזו המשנה הוא שנוי' אצל חדש וישן ואינו כן שאינה שנוי' אלא אצל חיוב המעשרות כדתנן בפ"א דמעשרות מאימתי הפירות חייבין במעשרות התנאים משכיחלו הענבים והאבושים משיבאישו האוג והתותים משיאדימו כו' עד התלתן משתצמח התבואה והזיתים משיביאו שליש וראיתי שבתוספת נתקשו הרבה על דבר זה וכתבו כך תימה לר' דבכאן משמע דמשנה זו נשנית לענין חדש וישן והאי דקתני משתצמח היינו אחר שנת צמיחתו היא מתעשר והתבואה והזיתים אחר שנת הבאת שליש שלהם מתעשרין והיא לא נשנת אלא לחיוב מעשרות שאז הן מתחייבין במעשר תחלתן משתצמח וקודם צמיחה אינו חשוב כלום ופטור וכן תבואה וזיתים משהביאו שליש הן חייבין אבל קודם הבאת שליש אינן חשובין כלום ופטורים דהכי קתני רישא בהדיא מאימתי הפירות חייבין במעשר ומפרש והולך כל פרי ופרי כמה גדילתו להתחייב במעשרות ומזכיר גם אלו בפ"ק דמעשרות ואם אחר זמן חיוב מעשר רוצה לילך כמו כן לענין חדש וישן אחר זמן שנתחייבו במעשר ולמה הלכו בכל פירות האילן אחר חנטה ונ"ל דלא קשיא ולא מידי דאע"ג דלענין חיוב מעשרות היא שנוי' מ"מ שפיר מצינן למילף מינה לענין חדש וישן דהשתא לענין חיוב המעשרות דלא מחייבי פירות האילן במעשר אלא כשיעור דתני התם אפ"ה לענין חדש וישן אזלי' משעת חנטה כדבעי' למימר לקמן תלתן ותבואה וזיתים דחשיבי בהכי לענין חיוב מעשר כ"ש דחשיבי בהכי לענין חיוב מעשר שפיר ילפי' מינה נמי לענין חדש וישן והא דתנן התלתן משתצמח מפרש עלה בירושלמי במס' מעשרות כדי שתזרע ותצמח כיצד הוא בודק ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן נוטל מלא קומצו ונותן לתוך ספל של מים אם שקע רובה חייבת ואם לאו פטורה וזהו מהו שמפרש הירושלמי ולא פתרון המורה וכי היכא דמעשר בתלתן כדי שתזרע ותצמח הם ה"נ משער בשליש דתבואה דה"ג בירושלמי בפ"ב דשביעית בפירות הלכו אחר השליש ובאורז אחר השרשה ובירק אחר לקיטת עישורו מנין בפירות אחר השליש שנאמר מגרנך ומיקבך מגרנך ולא כל גרנך מיקבך ולא כל יקבך מעתה אפילו בפחות משליש א"ר זירא עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שנזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו מצמיח אלמא קים להו לרבנן דתבואה שהביאה שליש אם תזרענה אינה מצמחת וא"כ שיעור התלתן והתבואה שוה ולמה חילק בלשונם ואמר דבתלתן משתצמח ובתבואה ובזיתים אמר משיביאו שליש נראה לי מפני שבכלל תבואה הוי פירות ואין דרך העולם לזרוע החרצנים להוציא גפנים או הזיתים להוציא אילנות אלא הן ניטעין ייחורי' גפנים וגרופיות של זיתים מש"ה כלל בהם משיביאו שליש ומיהו שיעור אחד הוא השליש שבתבואה וזיתים והצמיחה שבתלתן תדע שהוא שיעור אחד מדלא בעי תלמודא על התלתן כמאן שוי' רבנן כדבעי לקמן על אורז ודוחן כו'. עוד מקשים בתוספת על פתרון שפירש דיין ותירוש הוי בכלל תבואה כדכתב כתבואת גורן וכתבואת יקב דהא תני התם ברישא דהך מתני' לענבים זמן אחר הענבים משיבאישו מכלל דהך תבואה לא קתני אלא אתבואת דגן בלבד נ"ל דלק"מ ופתרון המורה עיקר דאימת הוי יין ותירוש דינו כתבואה דוקא באותן ענבים העתיד לדורכן ולעשות מהן יין כדכתב וכתבואת יקב ואותן הענבים אם לא הביאו שליש ובצרן ודרכן אין אותו היין חייב במעשר שאינו יין אלא חומץ הבוסר ומאי דתנן התם הענבים משיבאישו כגון שליקטן כדי לאוכלן שמשעה שיבאישו שיתמתקו מעט אדם תולש מהן לאוכלן וקודם לכן הן בוסר בעלמא ואפילו ליקטן לאכילה פטורין מן המעשר שאינו אוכל עד שיבאישו ויהיו חשובין אוכל ודוקא אם ליקטן לאכילה חייבין במעשר בזה השיעור אבל אם ליקטן לדורכן בגת עד שלא יביאו שליש שיהו ראויין לעשות מהן יין ע"י הדחק אינן חייבין במעשר והכל לפי מחשבתו בצרן לאכילה משיבאישו לדרכן בגת משיביאו שליש:

אלא לומר לך כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ר"ה אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית פי' ומש"ה נהגא קדושת שביעית עד חג הסוכות דכל תבואה שהביאה שליש לפני ר"ה מושך גמר בישולה עד חג הסוכות כדבעי' למימר לקמן דקים להו לרבנן דכל תבואה הנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר"ה: