תוספות רי"ד על פסחים צח.

המפריש פסחו ומת לא יבאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים פ'י אע"פ שבנו עדיין לא הפרשי פסחו אינו יכול להקרבי לשם פסחו שאין הבן יכול לירש קרבן אביו שאין הקרבן כשאר ממון אביו שהוא יורשו אלא הקרבן נקרא ע"ש אב ואם האי חטאת מתה ואם הוא אשם ירעה עד שיסתאב ויפלו דמיו לנדבה ואם היא עולה האו שלמים מקריבן ע"ש עצמו ופליגי בה רבנן ור' יהדוא אם היורש סומך ומימר דרבנן סברי יורש סומך ומימר ור' יהודא סבר אינו סומך ואינו מימ ואם הקרבן יקרא על שמו ושלו הוא אמאי אינו יורש ואינו סומך א"ו הקרבן יקרא על שמו ושלו הוא אמאי אינו יורש ואינו סומך א"ו הקרבן על שם אביו נקרא ואל על שמו ומש"ה אינו יורש ואינו סומך ורבנן דאמרי יורש וסומך ומימר מושם דרביי' קרא כדאמרינן בריש תמורה וכיון שאין לו כח לירש קרבן אביו אינו יכול לצאת בפסחו של אביו ועל שם אביו אינו יכול לשוחטו שיאן הפסח נשחט אלא לאוכליו הילכך לא יביאנו לשם פסח אלא לשם שלמים עיין בה' קמיייתא דזבחים שמוכח שם שאין היורש קונה קרבן אביו:

יביאנו לשם שלמים לששה עשר. פירושו בארבעה עשר אינו יכול להביאו שלם שלמים מפני שהוא אונן ואונן אסור להביא קרב ביום אנינותו כדבעי' למימר לקמן:

אילימא דמת קודם חצות הא חל אנינות עלוי' פי' הוא דתנן אונן שוחט ואוכל פסחו לערב כגון דמית אחר חצות דחל חיוב' דפסח עלוי' ברישא כדאמרי' בזבחים בפ' טבול יום דמקשי' דר"ש אדר"ש ותירץ אביי לא קשיא כאן שמת קודם חצות וכאן שמת לאחר חצות קודם חצות דלא חזי ופסח חיילא עלי' אנינות לאחר חצות דחזי לפסח לא חיילא עלי' אנינות: