תוספות רי"ד על נדה כז.

הניחה למ"ד יולדת לתשעה יולדת למקוטעין משכחת לה אחר נגמרה צורתו לבסוף שבעה ואחד לתחלת תשעה פי' ומאי דאמר רב דאין הולד מתעכב אחר חבירו כלום היינו כשנגמרה צורתן כאחת כדפריש לעיל:

אלא למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין היכי משכחת לה פי' הא דאמר רב אין הולד מתעכב אחר חבירו כלום והאי דאמר ביבמות דאישתהי ג' חדשים כשהיה יחידי כדפרישית:

איפוך שמעתתא שלשים ושלשה לשוליא פי' דתלו את השליא בולד עד ל"ג יום ואין לחוש לולד אחר שהרי לא יתכן להיות שינוי זה בגמר צורתן וכיון דלא מצינן למיתני בגמר צורתן תלינן לשוליא בולד ראשון בטעמא דרב דאין הולד מתעכב אחר חבירו כלום כשנגמרה צורתן ביחד:

ועשרים ושלשה לולד פי' ומעשה היה שיצא אחר ולד חבירו כ"ב יום שהראשון נגמרה צורתו בתחלת שבעה והשני בסוף שבעה והלכך אלו יצאת שוליא אחר הולד בשיעור זה חוששין להולד אחר ורב דאמר אין חוששין לולד אחר כגון שיצאת השוליא ג' ימים או עשרה ימים אחר הולד דבימים מועטים הללו אין לתלות בגמר יצירתם הלכך האי שיליא מולד ראשון היא ולא מולד אחר שאין הולד מתעכב אחר חבירו כלום וקשיא לי דבעשרה ימים נמי נימא דהאי נגמרה צורתו לכ' יום שלחדש השביעי והאי נגמרה בסוף החדש דכיון דיולדת לשבעה יולדת למקוטעין מה לי בתחלת החדש מה לי בסופו ויש לומר דבודאי פליגא הא אדרב אי נמי יש לומר דלא פליגי ורב דאמר כשילדה לסוף תשעה והדר יצאת שיליא דליכא למיתלי תו במידי ואתא לאשמעונין דאין הולד מתעכב אחר יציאת חבירו דלא תימא אישתהי כדאמר ביבמות:

והאמר מר אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת קשיא לי כיון דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת היכי אמרינן בפ' קמא דיבמות שלש נשים משמשות במוך קטנה ומעוברת ומניקה. מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל והא כיון שנתעברה אינה חוזרת ומתעברת. תשובה אינה חוזרת ומתעברת להיות שניהם בני קיימא אבל חוזרת ומתעברת ונעשה הראשון סנדל:

ר"ש אומר נימוק הולד עד שלא יצא אמר להן ר"מ אינו דומה נימוק פעם אחת לנימוק שני פעמים. לא ידענא מאי טעמא דר' מאיר בנימוק שני פעמים דמטהר ויש לומר דאית ליה סברא דר' שמעון דמטהר בנימוק אי משם טעמא דנתערב בדם הלידה ובטל ברוב כר' יוחנן אי משום דטעמא דמת שנתבלבלה צורתו כריש לקיש אלא קסבר ר' מאיר נימק פעם אחת לא נתערב בדם הלידה ולא נתבלבלה צורתו אבל נימוק שני פעמים נתערב בדם הלידה ונתבלבלה צורתו:

אמר להו ר' פפא ר' יהודא ור' יוסי נמי היינו טעמא אחיכו עליה. קשיא לי אמאי לא קאמר ר' מאיר נמי היינו טעמא אחיכו עליה. קשיא לי אמאי לא קאמר ר' מאיר נמי היינו טעמא דאע"ג דפליג עלייהו בנימוק פעם אחת בנמוק שני פעמים מודה ומטהר ואמאי מטהר אי לאו משום טעמא דר' שמעון וזה היה חידוש לומר דאע"ג דפליג עלייהו סבירא ליה כטעמייהו: