תוספות רי"ד על נדרים מג:

מותיב רבה מקצתן לראשון וכולן לשני זכה שני להשתעבד בראשון כך מצאתי כתוב ברוב ספרים וכן נ"ל הגירסא וה"פ קים לן דששכיב מרע שנתן מתנה לאחר ורוצה לחזור בו וליתן לאחר יכול לחזור בו כדאמרי' כל שאילו עמד חוזר חוזר במקצתו בתוך חליו וזה כתב מקצת נכסיו לראובן עוד חזר וכתב כולן לשמעון ויכול לחזור בו ממה שנתן לראובן כבר מפני שלא הי' מלך שיקנה במקצת אלא כמחלק שיכול לחזור בו וזה לא חזר בו בפ'י אלא אמר וכולן לשני שיש לומר על כל הנשאר אמר ואל על מה שנתן לראשון ושי לומר על הכל אמר וחזר בו ממה שנתן לראשון אנו אומרים זכה השני במה שנתן לראשון ואם מת כל הנכסין הן של שני וזהי להשתעבד בראשון כלור שנכללה ונשתעבדה מתנתו של ראשון בכלל מתנתו של שני אלמא כיון דמצי הדר בי' אמרי' האי דאמר וכולן לשני על כולן קאמר ואפי' מה שנתן לראשון ולא אמרי' האי דאמר וכולן אין בלבו על מה שנתן כבר אלא הכל חזר ונתן לשני והם הני הכא גבי הפקר כיון דאמר ר' יוחנ ן דלר' יוסי הפקר אינו קונה ועד שלא בא ליד הזוכה יכול המפקיר לחזור בו אע"פ שהפקיר תחלה ואח"כ נאמר כי על הכל חזרו ואסרו גם על מה שהפקיר אלא ודאי מדקאמר ר"י שאם הפקרו קודם לנדרו מותר ש"מ דס"ל דהפקר קנה ושוב אינו יכול לחזור בו וכשנדרו קודם להפקרו דקאסר לא מפנ, שיכול לחזור אלא גזירה משום מתנת בית חורון שלא נתן מתנה בכל לב וגם זה לא הפקיר בכל לב שיזכו בו כל אדם כ"א זה המודר בלבד ובכה"ג ודאי לא הוי הפקר אם לא יפקירנו לכל ומש"ה הי' אוסר ות"ק לא חזר ואמר לא ניחא לי' דליעבד איסורא ובוודאי כשהפקיר לכל אדם הפקיר:

פיסקא ור"י אוסר תנאי המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מיכן ואילך אינו יכול לחזור בו פי' כגון שהי' עומד רחוק משדהו שאניו יכול לקדום הוא ולזכות בה וירא שמא יקדים אחר ויזכה בה לפיכך הוא רוצה לחזור מדבריו שלא תההא הפקר ולא יוכל שום אדם לזכות בה עד ג' ימים יכול לחזור בו אם עדיין לא זכה בה אחר שאם זכה בה אחר קודם לחזירתו אפילו מיד קנה ושוב אינו יכול לחזור בו אלא ודאי כגון שאל זכה בה אחר אבל לאחר ג' ימים אינו יכול לחזור בו אלא כל הקודם זכה והפקירו קיים אע"פ שאל זכה בה אחר:

אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד בשבת אחת בחודש א' לשנה אחת לשבוע אחד עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משזכה בב בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו וכן הגירסא כתובה בספרים ונ"ל דל"ג בין הוא דכיון דמוקמי לה לסיפא כר' יוסי אם קדם וזכה בה הוא אין הפקרו הפקר דהא הפקר כמתנה הוי ומתנה כל זמן שלא בא ליד אחר אין בדבריו כלום אף הפקר נמי כל זמן שלא בא ליד אחר אין בדבריו כלום וכאלו לא הפקיר דמי וחייב במעשר וה"נ אמרי' לקמן בהילכתא דהמפקיר את כרמו וקדם וזכה בו לר' יוסי חייב במעשר שאין בדבריו כלום כ"ז שלא בא ליד אחר והכא היכי אמרי' דאם קדם וזכה בה הוא דאין יכול לחזור בו והוי הפקר ואין אדם יכול ליישב הגירסא כלל אי גרס לי' והנכון בעיני דלא גרסי' לי' אלא הכי גרסי' עד שלא זכה בה אחר יכול לחזור בו משזכה בה אחר אינו יכול לחזור בו דהשתא אתיא הך סיפאט כר' יוסי דאמר דאין הפקרן קיים עד דאתי ליד אחר ואע"פ שעברו עליו ג' ימים יכול לחזור בו ולבטל הפקרו ששוב לא יכול שום אדם לזכות בו ומקשה תלמודא רישא רבנן וסיפא ר' יוסי פי' סיפא דתני דעד שלא זכה בה אחר יכול להפקירו לחזור בו אתיא כר' יוסי דאמר לא קנה הפקר עד שיזכה בו אחר ואפילו אחר ג' ימים דכמתנה דמי כדאמר ר' יוחנן ולא חיישי' לפירכא דרבא דיש לומר האי דשכיב מרע כגון שפירש וגלה דעתו שגם על מה שנתן לראשון אמר כולן לשני א"נ לאו ר' יוסי היא וריש אדתני לאחר ג' ימים אינו יכול לחזור בו והפקרו קיים אע"פ שלא זכה בו אחר אתיין כרבנ ן ומיהו רישא דרישא דתני כל ג"י יכול לחזור בו לא אתיא כרבנ ן ולקמן ומקשי לה ותירץ עולא סיפא נמי רבנן היא ושאני חודש שנה ושבוע דלא שכיחי פי' כולה מתני' רבנן היא דאמרי' מיד קנה הפקר ואע"פ שאל זכה בה אחר ושוב אינו יכול לחזור בו וסיפא היינו טעמא משום שאל הפקיר לגמרי אלא לזמן קצוב ולא שכיחי אינשי דמפקרי הכי הילכך מודו רבנן בהא דאל קנה הפקר עד שלא זכה בו אחר וגם רוצה לחזור בו קודם שאל זכה בו אחר יכול הוא לחזור בו וריש לקיש תירץ מדסיפא ר"י רישא נמי ר"י ורישא ה"ט כדי שלא לשכח תותר הפקר פי' מן הדין גם ברישא אפילו לאחר ג"י שיהא יכול לחזור בו עד שלא זכה בו אחר וה"ט דאמרי' שלאחר ג"י אינ ו יכול לחזור בו כדי שלא לשכח תורת הפקר שכשיראו העולם שעברו עליו ג"י ועמד השדה בחזקה הפקר ועכשיו חוזר בו יבואו לומר שאין הפקר מועיל כלום ואע,פ שזכה רשותו מנכסיו בדיבור בלמא הילכך תוך ג"י שעדיין לא הוחזקה השדה לעולם כל כך בחזקהת הפקר יכול לחזור בו ולא גזרו אבל לאחר ג"י אחר שחזר בו זה דאמר'י משום גזירה לא מצי הדר בי' וקנה הזוכה לא להיפטר מן המעשרות שהרי מן התורה אין הפקרו כלום כיון שחזר בו אלא דאמרי' לי' שיעשור פירותיו:

ומקשה לעולא אי הכי אפילו מיום ראשון נמי ליהוי הפקר פי' כיון דמוקים רישא כרבנ ן מכי אמר ה"ז הפקר הוה הפקר ואמאי קתני כל ג"י יכול לחזור בו ותירץ רבא מפני הרמאין דמפקרי והדרי בהון אבל דאורייתא הוי הפקר פי' האי דתני כל ג"י אינו יכול לחזור בו דאלמא לא הוי הפקר בתוך ג"י עד שלא זכה בו אחר אינו דין תורה דמדאורייתא הפקר גמור הוי ושוב אינו יכול לחזור בו וכל הקודם זכה בין הוא בין אחר מן ההפקר ואם חזר בו א"י אלא אם הוא רחוק ממנו כל הקודם בו זכה והאי דתני יכול לחזור בו דאלמא לא הוי הפקר גמור מפני הרמאין שמפקירין שדותיהן וזוכין בהן מיד כדי לפוטרן מן המעשרות להכי אמרו רבנן דלא יהא הפקר עד ג"י שלא יעשה אדם זו הרמאות שאם יניחנו הפקר ג"י הוא ירא שמא יזכה בו אחר ולא אתי לאפקורי ואם קדם וזכה בו הוא תוך ג"י כיון שלא קנה הפקר הוא חייב במעשרות מדרבנן מפני גזירת הרמאין ומקשה ודלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב פי' כיון דמדאוריית' הוי הפקר ופטור מן המעשרות ואתה אומר לו דלא הוי הפקר וחייב במעשרות שמא יבא לעשר מזה על אחר או מאחר על זה שהוא סובר שטבל גמור הוא ולר' יוסי ליכא לאקשויי מידי אלאחר ג"י דאמר דהוי הפקר ואמרי' לי' לזוכה לעשר דההוא טבל גמור הוא מן הדין ואם יעשר מזה על אחר או מאחר על זה מן החיוב על החיוב הוא וליכא לאקשויי אלא לרבנן ומהדר דא"ל כי מעשרת עשר מיני' ובי': מיתיבי' המפקיר את כרמו לשחר עמד ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ופאה ופטור מן המעשר בשלמא לעולא רבנן קתני לה ודאוריית' קתני אלא לריש לקיש אמאי פטור מן המעשר פי' בשלמא לעולא דאוקי ההיא מתני' רבנן מצי לאקומי להא נעי כרבנן והתם דאמר כל ג"י יכול לחזור בו ואם זכה בו המפקיר חייב במעשר הוא מדרבנן משום גזירת הרמאין והכי קתנ י פטור מן המעשר דין תורה קתני אבל לרבנן חיובי מיחייב אלא לריש לקיש דמוקי לההיא כר' יוסי אי מוקי נמי להא כר' יוסי אמאי פטור מן המעשר מדאוריית' והא לר"י לא הוי הפקר עד שיזכה בו אחר וכיון שלא זכה בו אחר וקדם הוא וזכה בו בטל הפקרו וכאלו לא אמר כלום דמי והוא חייב לעשר מן התורה ומיכן מוכיח מלר' יוסי כל זמן שלא זכה אחר בהפקרו ברשותי' קאי דאכתי לא נפך מרשותי' דומיא דמתנה ואם קדם הוא וזכה בו לאו כזוכה מן ההפקר דמי ופטור מן המעשר אלא כשזוכה בשלו וחייב במעשר דאי זה יקרא הפקר גמור אותו שאינו יכול לחזור בו אפילו קודם שיזכה בו אחר אבל זה שיכול לחזור בו קודם שיזכה בו אחר דוקא אם זכה בו אחר אם נתקיים הפקרו אבל אם לא זכה בו אחר וקדם וזכה בו הוא בטל הפקרו ובשלו הוא זוכה וא"כ מה שכתוב בספרים משזכה בה בין הוא בין אחרו אינו יכול לחזור בו למימר דהוי הפקר ופטור מן המעשרות ומוקי לה כר' יוסי טעות גדוהל היא אלא ודאי לא גרסי' אלא משזכה בה אח רומתרץ א"ל ריש לקיש כי אמרי אנא ההיא דר' יוסי היא אבל הא רבנן האי פי' ההיא מתני' אוקימנא כר' יוסי משים סיא דמוכחא דהיא ר' יוסי אבל הא בוודאי לא אתיא אלא כרבנ ן ואיבעית אימא האי דאפקרי' באפי בי תרי והאי דאפקרי' באפי בי תלתא דאמר ר' יוחנן כו' פי' מילתא דר' יוחנן לא אתיא אלא כר' יוסי ולא כרבנן דהא מתני' קתני אם אין עמהן אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שירצה והלה נוטר ואוכל דאלמא אפ'י בחד הוי הפקר א"כ החילוק הזה לא יוכל לבא אלא לר' יוסי ור' יוחנן כר' יוסי ס"ל וריב"ל דאמר דבר תורה אפי' בחד הוי הפקר ס"ל כרבנן מ"מ למדנו מדר' יוחנן דשני לי' לר' יוסי בין דאפקרי' באפי בי תלתא ובין דאפקרי' באפי תרי דלא פליג עלייהו דרבנן אלא בחד או בי תרי אבל בתלתא מודה לכו ומתני' דמפקיר את כרמו כגון שהפקירו בפני שלה: