תוספות רי"ד על נדרים יח:

פיסקא סתם נדרים להחמיר פי' נ"ל דהאי סתם נדרים להחמיר כגון דשתק ולא גלי דעתי' באיזה חרם נדר ואזל לי' דאמרי' מסתמא ודאי בחרם של שמים נדר ואי הדר תו אמר בשלכהנים נדרתי לא משגחי' בי' אלא אמרינן השתא היא דמימלך והדר בי' דאי הוות דעתי' הכי מעיקרא הו"ל לפרשוי דעתי' דבחרם כהנים קא נדרנא ולאפוקי מדעתא דאינשי דסברי דבשל שמים נדר. אלא ודאי מדשתיק מעיקרא השתא האו דקא הדר בי' ואל מהימיננן לי' אל אכייפינן ל לקיומי נדרים ומאי דאמרי' נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמי שלים כגון דגלי דעתי' מעיקרא הכי אבל לעולם כל היכא דשתק מעיקרא סתמא להחמיר משמע. וכן נמי מאי דאמר לעיל בשבועה שאי אוכל לך מהו דתימא לשני איתקל קמ"ל אע,ג דהדר ואמר דלישנא איתקל לי' ושאוכל הוה בעינא למימר לא מהימינן לי' כיון דשתק מעיקרא וכן בלקרבן לא אוכל לך דפליגי ר"מ ורבנ ן דר"מ אסר ורבנ ן שרי אע"ג דהדר ואמר הכי הוה בדעתאי דמה שלא אוכל לך יהא אסור עלי בקונם ולא אסרתי עלי כלום ס"ל לר"מ דלא מהימן אלא מיהדר קא הדר בי' עד שיפרט מתחלה שכך הי' לבי כל אומר כל דיבור שסתמו משמע להחמיר והוא יכול לפרשו להקל אם גילה דעתו מעיקרא שומעין לו. ואם שתק ואח"כ אומר שכך הי' דעתו אין שומעין לו. והאי דתני לא נדרתי אלא בחרמי שלים ה"ה נמי אם אמר בחרמי כהנים אלא רבותא נקט לא מבעי' בחרמי כהנים דהוי נמי דבר הנדור וטעו אנשי בין חרמי כהנים לחרמי שמים דנאמן אלא אפי' בחרמי שלים דאל הוי מידי נמי נאמן עיין בר"פ שבועות תניינא במהדורא תליתאה ובמהדרא רביעאה:

והתנן ספק נזירות להקל: פי' משנה היא בפ"ד במסכת טהרות אילו ספקות שיהרו חכמים כו' עד ספק נזירות טהור ופרושה כדתנן בנזיר בפ' ב"ש היו הלכין בדרך. ובא אחד כנגדן ואמר אחד הריני נזיר שאינו הוא כו' עד ב"ש אומרי' כולן נזירין וב"ה אומרין אין נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו ר,ט אומר אין אחד מהן נזיר הרתיע לאחריו אינו נזיר ר"ש אומר יאמר אם הי' כדברי הריני ניזר חובה. ואם לאו הריני נזיר נדבה. פי' אם הרתיע אותו שהי' בא כנגדן ולא נודע מי הוא אין אחד מהן נזיר מספיקא אלמא ספק נזירות להקל. ור"ש פליג ואמר דיהי' נזיר מספיקא ויתנה על נזירותו כדי שיוכל להביא קרבן: