תוספות רי"ד על נזיר ט.

אמר ר׳ יהודא אף כשאמרו ב״ש לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן פי׳ הי׳ אומר ר׳ יהודא מה שאמרו ב״ש נזיר לאו דוקא מן היין קאמר אלא הכי קאמרי נזיר הוא מן הגרוגרות ומן הדבלה כלומר אסור הוא מגרוגרת ומדבלה כמו שהנזיר אסור ביין שכך הי׳ דעתו לומר הריני אסור מן הגרוגרת כמו שהנזיר אסור ביין וכאומר בפי׳ בכ״ף ולא בבי״ת:

וב״ה סברי לה כר׳ יוסי דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס והאי נדר פתחו עמו הוא פירש לית להו דר״מ דאמר התם בתמורה תפוש לשון ראשון אלא כר׳ יוסי דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפש והילכתא זה שהתחיל דיבורו בנזירות וסיים בגרוגרת נדר ופתחו עמו הוא ואין זה נדר כלל שאין נזירות בגרוגרת ודבלה:

ולב״ש אמאי נדר ופתחו הוא כו׳ כמה גירסא זו קשה בעיני ביותר דכיון דאמר דב״ש ס״ל כר״מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה מאי מקשה לי׳ תו נדר ופתחו עמו הוא אטו כשהעריך פחות מבן חודש אין זה נמי נדר ופתחו עמו שהרי אין ערך לפחות מבן חודש אלא משום דסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה אמרי׳ דהאי דאמר ערך כאלו אמר דמים ה״נ האי דאמר גרוגרת כאלו אמר יין כיון דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ותו דקא מפיק וב״ה סברי לה כר״ש ואמאי קא הדר בי׳ ממאי דאמר כר׳ יוסי ונדר ופתחו עמו היא והנכון בעיני לומר דלישנא אחרינא הוא זו וה״ג לב״ש נדר ופתחו עמו היא פירש כיון דאמר מן הגרוגרת לא יהא בדבריו ממש ואהדר ב״ש ס״ל כר״מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון דאמר הריני נזיר הי זה נזיר כי קאמר מן הגרוגרת ומן הדבלה לאימשולי היא דקאמר וב״ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש והיינו כלישנא קמא אלא שהוסיף ליתן טעם למה חזר ואמר מן הגרוגרת וב״ה דמוקים כר״ש היינו נמי כר׳ יוסי דר״ש כר׳ יוסי ס״ל דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס והו״ל נדר ופתחו עמו ומש״ה קאמר שלא התנדב כדרך המתנדבים והכי אמרי׳ בפי׳ בפ׳ המנחות והנסכים אמר רבא בשיטת ר׳ יוסי אמרת דאמר בגמר דבריו אדם נתפש: