תוספות רי"ד על קידושין עה.

ור' יוסי סב' ככהן גדול באלמנה כו' לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול דאמר קרא בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה' אי קשיא וזרעו נמי שאינו לפסול מק"ו דכהן גדול באלמנה מה כ"ג באלמנה שאינו לאו ששוה בכל זרעו פסול מצרי שני שהוא לאו השוה בכל אינו דין שיהא זרעו פסול תשובה אין הכי נמי והכי דריש ריש לקיש דפלוגתא דריש לקיש ור' יוחנן היא בפרק הערל בהלכות עמוני ומואבי דהא אמרינן התם כי אתא רב דימי אמר בת גר עמוני בת מצרי שני רבי יוחנן אמר כשירה ור"ש לקיש אמר פסולה ריש לקיש אמר פסולה דיליף לה מכהן גדול באלמנה ורבי יוחנן אמר כשירה דדריש כי אם בתולה מעמיו להביא בתולה הבאה משני עממין דהיינו עמוני ומצרי שני שבאו על בת ישראל. והאי מימרא רבי יוחנן קאמר לה ורבי יוחנן לטעמיה דאמר בתו כשרה לכהונה. והאי דאמר קרא בנים אשר יולדו הכי קאמר הכתוב הכשיר דור שלישי שלו ואם תרצה לפסלו לכהונה מק"ו לא תוכל משום דכתב מעמיו. אבל ריש לקיש דאמר אליבא דתנא קמא דבתו פסולה לכהונה מפרש הכי תנא קמא סבר ככהן גדול באלמנה כו'. ופוסל תנא קמא בין היא בין זרעה. ור' יוסי סבר ככהן גדול באלמנה מה כהן גדול באלמנה שזרעו פוסל את האשה דהוא חלל ואף הוא כהן גדול פוסל את האלמנה בביאתו לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פוסל את האשה דהוה ליה דור שלישי וגם הוא אינו פוסל אותה וכיון שהיא כשרה גם בתו נמי כשרה כדפרישית בשלהי פרק אלמנה במהדר תליתאי. ופלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש הוא אליבא דתנא קמא כדפרישית בפרק הערל במהדר' תליתאי. מאי טעמא הוי ספק ספיקא וספק ספיקא לקולא. פי' אלמנת עיסה היא משפחה שנטמעת בה ספק חלל כמו שפרשתי בפ' קמא דכתובות משום רבינו האי גאון זצוק"ל ובעבור זה היא ספק ספיקא שלא ידענו מי נולד מאותו ספק חלל הילכך כל אחד מן המשפחה יש לספק שמא משם נולד ואפילו אם תמצא לומר משם נולד שמא לא היה חלל ולהכי מכשרי באלמנות עיסה ודוקא באלמנות עיסה מכשרי מפני שהיתה לה חזקתה דכשרות אבל בת עיסה פסולה לדברי הכל ואע"פ שהוא ספק ספיקא מפני שמתחלתו היתה בספק פסול ואין לה חזקה דכשרו' ולהני תנאי דלעיל כיון שאי אתה נושא בתו אי אתה נוש' אלמנתו. ופי' המור' לא נרא' לי:

ר' אליעזר אומר ודאן בודאי מותר ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור. נראה שאנו צריכין לומר דסבירא ליה לר"א דקהל גרים לא איקרי קהל שאם לא כן במי יתחתנו הספקות:

הלל שונה עשר' יוחסין כו' פירוש היינו מתניתין שהיתה שנויה כך מימות הראשונים ומשום דרבי קאתי מדבית הלל ולהכי אמר הלל שונה וכדי לייקרה כלומר שאין לחלוק עליה אמר כן:

דאיתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר. ושמואל אמר הולד שתוקי. פירש כלישנא בתרא דאמרינן ביבמות בפרק אלמנה לכהן גדול איכא דאמרי בבא כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה ולא אמרינן כי היכי דאפקה נפשה גבי ארוס הכי אפקרה נפשה נמי אכולי עלמא והכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוק. פי' שיוצאת מעוברת ולא נודע מי בא עליה והיא אמרה מארוס נתעברתי והארוס אינו מודה שאלו היה מודה הולד כשר לכולי עלמא כדאמרינן פ"ק דכתובות ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אמר אין מינאי אמר רב יוסף מאי ניחוש לה קא מודה כו' אלא כגון שהארוס אינו כאן שהלך למדינת הים אי נמי דקאי הכא וקא מכחיש לה בהכי פליגי רב ושמואל. רב אמר הולד ממזר ומותר בממזרת ושמואל אמר הולד שתוקי ואסור בממזרת. פי' אלו הם דברי המקשה שמפרש דבריהם ואומר למה קראו רב ממזר הלא הדבר ספק דאיכא למימר זיל בתר רובא דעלמא והכל פסולין אצלה. ואיכא למיתליי' בארוס דשרי לה ומן הדין שיהא הולד שתוקי כדאמר שמואל ולמה קראו רב ממזר אלא להכי קראו ממזר לומר אע"פ שהוא ספק מותר בממזרת ושמואל קראו שתוקי לומר שאסור בקהל ואסור נמי בממזרת אלמא רב מתיר ספקן בודאן ושמואל אסר:

ואי בעית אימא לעולם לא תיפוך ומאי ממזר דקאמר רב. לאו דמותר בממזרת אלא דאסור' בבת ישראל. ומקשה ושמואל דאמר הולד שתוקי דאסור בבת ישראל היינו דרב. פי' אלא ודאי מדשמואל אסר ליה נמי בקהל ש"מ ממזר דקרי ליה רב להתירו בממזרת הוא ומהדר מאי שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה. פירש לעולם רב דקרי ליה ממזר לאו להתירו בממזרת אלא לאוסרו בבת ישראל. ושמואל סבר דמותר בבת ישראל דקסבר בתר ארוס שדינן ליה שמותר לה ולא תלינן בתר רובא דעלמא שהן אסורין לה כדבעינן למימר לקמן. והאי דקרי ליה שמואל שתוקי לאו למימרא שאסור בבת ישראל ככל שתוקי דעלמא אלא לומר שמשתקין אותו מדין כהונה דאע"ג דבתר ארוס שדינן ליה ומכשרינן ליה אין היה הארוס כהן לא מחזקינן ליה בחזקת כהן ודמי האי למאי דאמרינן בפ"ק דכתובת ומי איכא שתוקי כשר אין כדשמואל דאמר שמואל עשרה כהנים שעומדין ופירש א' מהם ובעל הולד שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה ומקשה השתא מדין ישראל משתקינן ליה מדין כהונה מבעיא פי' שאם רוצה לירש נכסי הארוס אינו יכול עד שיביא ראיה כיון שהארוס אינו מודה וכיון שלענין ירושה לא מהימנינן ליה שיהא יורש ככל בר ישראל האיך נאמיננו לכהונה ולעולם למה קראו שתוקי כיון שמתירו בקהל. ומהדר שמשתיקין אותו מנכסי אביו ואע"ג דתפס:

ואי בעית אימא מאי שתוקי בדוקי כו'. פי' וה"ק הולד שתוקי שיש לו תקנה בבדיקת אמו כאבא שאול. בכל שלשה התירוצים האלו אתה צריך לומר דשמואל מתירו לבא בקהל כי היכי דתיתי מילתא דרב שפיר דאסור בקהל ואסור בממזרת. אי נמי יש לומר דלהכי שקיל וטרי לאפוקי מילתא דשמואל דשרי ליה בקהל ועד דלא אסיק מילתא מאי שתוקי בדוקי אכתי לא ידעינן דשרי ליה בקהל ומשום הכי אמר לעיל השתא מדין ישראל משתקינן ליה מדין כהונה מבעיא דאכתי עבדינן דשמואל נמי אוסרו בקהל עד דמסקינן דשרי ליה ובהא פליג דלרב הוי שתוקי דהוא ספק ממזר ולשמואל כשר ואע"ג דקאי ארוס ומכחיש לה. והאי דאמרינן לקמן בפירקין האומר בני זה ממזר הוא ר' יהודה אומר נאמן. עד כאן לא פליג ר' יהודה אלא דלא קיימא אם ומכחשא ליה היא נאמנת כאבא שאול וכדפרישית בפרק קמא דכתובות: