תוספות רי"ד על קידושין סג.

ותנא דידן סבר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף. קשיא לי דהיכי דמי אי דאמר לה הרי את מקודשת לי בשכר שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל כדתנן א"כ אף על גב דאמרינן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אמאי אינה מקודשת והא כל פרוטה ופרוטה דעביד קניה לה לשם קדושין ודמי למאי דאמרן בפירקא דלעיל שאם אמר לה התקדשי לי באלו אף על פי שהיתה אוכלת ראשונה ראשונה מקודשת דמדידה קא אכלה והכא נמי הכי קאמר לה התקדשי לי בכל הפעולה שאעשה עמך וכל הדברים שאדבר עליך לשלטון שלא גמרו קדושין עד שלא יגמור כל הפעולה ואע"פ שיש בה כמה פרוטות דכל פרוטה ופרוטה דעביד קניא לה לשם קדושין. ואמאי הויא לה מלוה. משום הכי נראה לי לפרש דהאי דתנא שאדבר ושאעשה שידוכין הן אלה אבל צריך לומר לה לאחר שדובר ולאחר שעשה הרי את מקודשת לי בשכר שדברתי ושעשיתי שאין נכון לומר אדם לאשה הרי את מקודשת לי בסלע שאתן לך מחר או לאחר שעה דבעינן שתהא נתינה בשעת אמירה והכי נמי אין נכון לומר התקדשי לי בשכר שאעשה אלא בשכר שעשיתי והכי פרישית בפרקין דלעיל במהדר' תניינא. ומשום הכי מחלק דלמאן דאמר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כל פרוטה ופרוטה דעביד מלוה היא ונמצא כי הוא מקדש במלוה אבל אם נאמר שאינה לשכירות אלא לבסוף אין כאן מלוה. ואם תאמר כיון שאמר שעשה עמה צריך לומר לה בשכר שעשיתי אם כן הוה ליה בשכר שהרכבתיך על החמור שהושבתיך בקרון או בספינה שאינה מקודשת. תשובה התם שלא שידכה ולא הודיעה מתחלה שעל דעת קדושין הוא מרכיבה הוה ליה שכר רכיבתה מלוה ונמצא מקדש במלוה אבל הכא ששידך ואמר שעתיד לקדש באותה שכר אינה כמלוה אצלה שעל דעת לקדשה באותו שכר היא עושה. אבל מיהו אי אמרינן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כיון שלא קדשה אלא בסוף מלוה נינהו ואע"פ שהודיעה כי בשכר זה רוצה לקדשה כדאמרן בפירקא דלעיל התקדשי לי בזו ובזו ובזו והיתה אוכלת ראשונה ראשונה שאינה מקודשת אא"כ יש באחרונה שוה פרוטה דקמייתא מלוה נינהו: