תוספות רי"ד על קידושין יט.

ואלא מאי אינו מייעד אמאי ממעט ליה וקרא פי' אלא ש"מ מייעד ולמאי מהני האי ייעוד כיון דאין חייבין עליה. יש לומר דאהני דלא שריא לעלמא עד שיגדיל ויתן גט:

הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא חזיא ליה וביאתו ביאה כולי פי' המורה וביאתו ביאה לכל דבר וקנאה ליורשה כדתנן בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה. ואינו נראה לי דהא בפרק יוצא דופן אמר רבא הכי קתני ואינו נותן גט עד שיגדיל ויבעול שאות' הביאה שעשה בעודו בן תשע אינה חשובה אלא כמאמר בגדול לפסול על האחין ושתהא צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו אם לא יבעול משיגדיל. וכך נראה לי לפרש דמדאורייתא חזיא ליה שאף על פי שהוא קטן ואין קניין הקטן כלום מכח אחי אביו בן דעת באה לו מן התורה וגם ביאתו חשובה ביאה שהרי העריות מומתות בביאתו והיבמה בביאה תלה רחמנא והילכך הוה אמינא שיהא קנינו קניין והבא עליה יתחייב מיתה קמ"ל פרט לאשת קטן שאין לשום קטן קניין ואפילו ליבם וביאתו מן התורה אינה חשובה כלל ואפילו לפסול על האחין אלא מדרבנן היא פוסלת כמאמר דגדול ולא קתני במתניתין קנאה אלא לפסול על האחין ולהיות צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו אם לא יבעול לכשיגדל ורוצה לפוטרה בחליצה:

אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושייך מדרבי יוסי כו'. פי' אע"ג דאמר רבא אמר רב נחמן לעיל בהל' בשטר כתב לו על הנייר בתך מקודשת לי בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה. איצטרך למילף הא מדר' יוסי דהתם הקידושין הן מדעתו של אב והאב מתרצה שתקבל היא את השטר וכאילו קיבלוהו בידיו דמי אבל הכא אף על גב שלא ידע האב בעת הקידושין כיון שהרש' אותה מתחלה היא יכולה להתקדש מן התורה דומיא דאמה העבריה שמשעה שמוכרה מרשה אותה להתקדש לו והוא מקדשה לאחר כן בפרוטה ואינו מודיע לו לאב כלל והויא מקודשת. ונ"ל והוא שיש לה יד לשמור קידושין כגון אגוז ונוטלו צרור וזרקו אבל בפחות מכן לא. ואף על גב דלקידושי מיאון בעינן כפעוטות כדאמרינן בפרק האומר התקבל היכא דאית לה אב וקיבלתם מרצונו שאני ודי לנו בצרור וזורקו אגוז ונוטלו במקדש במלוה שיש לו עליה משכון מקודשת נמצא שכך הוא משכון דידה כמשכון דאחרים דאמרן לעיל המקדש במשכון דאחרים מקודשת. עיין במהדר' תליתאה שפירשתי:

ולא היא שאין דינם שוה שאם קידשה במשכון דאחרים שמישכנוהו לו בשעת הלואה אינה מקודשת משום דלא קני ליה לגוביינא כדכתיבנ' לעיל ואשתכח דלאו מידי יהב לה. אבל כשקידשה במשכון דידה אע"ג דמלוה אינה בעין יש כאן נתינת המשכון שהיה ממושכן בידו והשתא יהיב לה ניהליה: