תוספות רי"ד על עירובין מהדורא תנינא סד

הא כמאן דאמר פתחין בחרטה הא כמ"ד אין פותחין בחרטה לא גרסי' תחלה לפירש המורה פותחין בחרטה צריך החכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר לדעת כן לא נדרתי ואילו הייתייודע שכן לא הייתי נודר ונמצא נדר עקר מאליו אין פותחין אין צריך לפתוח בחרטה אלא החכם עוקרו אע"פ שאיני מוצא לו טעם עקירה ור"ג סבר כמאן דאמר פותחין לפיכך הוצרך ישוב הדעת לחשוב איזה פתח ימצא לו ואינו נ"ל כלל פתרון זה לפרש אין פותחין שאין צריך לפתוח שום פתח ויוכל לעוקרו בלי שום חרטה שיתחרט השואל דדבר זה אינו עושה כ"א הבעל שמפר בלי שום חרטה שתעשה אשתו והיא נקראת הפרה אבל החכם אם אינו מתחרט השואל אינו יכול להתיר לו והוא הנקראת התרה שמתיר את קשר נדרו ועוקרו מעיקרו ע"י החרטה ופתרון אין פותחין בחרטה לא נאמר להקל אלא להחמיר ופותחין בחרטה נאמר להקל והאי פותחין הוא כמו פתח פיך לאלם שהוא שואלו כלום נתחרטת במה שנדרת אם הוא אומר נתחרטתי מתירין לו מיד ואע"פ שלא אמר האו מאליו כשבא להישאל נתחרטתי החכם פתח לו ושאולו נתחרטת במה שנדרת אם הוא אומר נתחרטתי מתירין לו ומ"ד אין פותחין סבר אם לא אמר הנשאל מאליו נתחרטתי יאן החכם אומר לו שמא נתחרטת שאסור לפתוח לו פתח בענין זה שמא נשים טענת שקר בפיו אלא צריך החכם למצוא תחבולה וסיבה שיאמר לו אדעתא דהכי מי נדרת אם הוא אומר לאו מתירין לו ורבן גמליאל סבר אין פותחין בחרטה שאסור לפתוח לו ולשואלו אם נתחרט אלא כיון שהנשאל לא אמר מאליו נתחרט החכם צריך למצוא לו פתח שיתחרט ומש"ה פתח לההוא גברא יש ביטה וגו' כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב שהראה לו כי חטא ואמר לו אלו ידעת שתחטא בשעת נדרך כלום הייתי נודר ואמר לאו והתירו ומפני שהי' סובר כי אין פותין בחרטה והי' צריך היא למצוא לו פתח שיתחרט לא רצה להתיר לא רכוב ולא עומד אלא מיושב מפני שהי' צריך יישוב הדעת למצוא לו פתח יפה שיתחרט בכל לב אבל מאן דסבר פותחין בחרטה לא ה' צריך שום כיון ויישוב הדתע שכיון שהוא פותח לו פתח ומלמדו טענה שיאמר הנשאל נתחרטתי והיא מתיר לו מה כיון צריך בזה הלכך מפירץ נדרים בין רכוב בין מהלך בין מעומד תדע דר"ג סבר אין פותחין דהא רבב"ח דאמר הכא פתח ליה ר"ג לההיא גברא ס"ל דאין פותחין בחרטה כדאמרי' בפ"ד דנדרים ועיין שם בקונטרס שביארתי הדברים יפה וכך מצאתי שגם ר"ת פירש כדברי: