תוספות רי"ד על ביצה כא.

ומברכין עלי' ומזמנין עלי' מהכא מוכח דדוקא אם אכלו כל השלשה דגן מזמנין ואם לאו אין מזמנין ומאי דאמרי' בפ' שלשה שאכלו תשעה שאכלו דגן ואחד אכל ירק מצטרף כדאמרי התם רבוותא דוקא לעשרה מצטרף אבל לשלשה אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן ומש"ה בעינן הכ' שיהו הרועים אוכלין ממנה שתהא חשובה פת לזמן עלי' דאי משום ברכת המזון כבר אמר מברכין עלי' דהיינו ברכת המזון א"כ מזמנין הוא הזימון שאומר בשלשה נברך שאכלנו ובעי' שכל השלשה יאכלו דגן:

ומי אית לי' לרב חסדא הואיל והאיתמר כו' אי קשיא ותיפשוט דלית לי' הואיל מדאסר לאפותה ולא אמרי' הואיל דכל ריפתא וריפתא חזיא לי' יאפה את כולה כדאמר רב בקומחא ובני חיל אחשובה לא יקרא זה הואיל דאע"ג דמצי למיכל ריפתא מינייהו בההוא ריפתא איכא חולקא לגוי ואם יאכלנה מחזיק לו טובה ונמצא שלחמו של גוי שיש לו חלק בו הוא אוכל וכיון שיש לו חלק בו אסור לרב חסדא אע"פ שיכול לאוכלו אלא הואיל בעינין שיוכל לסלק חלק הגוי מעליו לגמרי כמו שמסלק הכלבים מן העיסה אגב נבלה ואין לומר יכול לסלקי בזוזי דמאן לימא לן דמסתלק גוי בזוזי והילכך הוה אסור ובעיסת הכלבים יאסור אך אם יש לו נבלה שיסלקם ממש מן העיסה בנבלה:

א"ל הואיל וחזי לטלטלינהו אגב ריפתא כדשמואל הכי גרסי' בשלהי פרק נוטל אדם את בנו שמואל מטלטלינהו אגב ריפתא שמואל לטעמי' דאמר שמואל עושה אדם כל צרכו בפת וכשאמר הכא כדשמואל על האי דשמואל אמר מטלטלינהו אגב ריפתא ועושה אדם כל צרכו בפת אמר שמואל דלא חיישינין לבזיון אוכלים ולא להתיר את המקצה אמרו: אבל מיהו שמואל לא מיירי התם אלא היכי דלית לי' חולתא שהם כמו אבנים וכיוצא בהם כדפר"י בפ' נוטל אדם את בנו ובפ' במה מדליקין במהדור' בתרא אבל הכא מצריכין ריפתא אע"ג דאיכא בהמה משום אוכלי בהמה דהן מוקצין אליבא דר"י הגלילי דכיון דלא טרחינן לבהמה ביו"ט כי היכי דטרחינן לאדם הם ה"נ אין מטלטלין אוכלי בהמה לא בי"ט ולא בשבת אך ע"י ריפתא שכל מוקצה היא ניתר ע"י ריפתא ונ"ל דמה דתנן מחתכין את הבהמה לפני הכלבים האי סתמא אתיא כר' עקיבא ולא כר"י הגלילי וגם דתנן מעבירין מע"ג השלחן קליפים ועצמות דעלמא מטלטלין העצמות מפני שהם מאכל כלבים כר' עקיבא אתיא וגם מ"ד בפ' מפנין ר"ש ב"ג מתיר בלוף מפני שהיא מאכל לעורבין כר"ע אתא מהרבה משניות מוכיח שאוכלי בהמה הם מוכנין ומותר לטלטלן ואפי' מאכל בהמה טמאה ומש"ה נראה לי דהלכה כר"ע שהוא משוה נפש בהמה לנפש אדם דאע"ג דהאי סתמא דחלה דעיסת הכלבים אתיא כר"י הגלילי כל הני סתמא אתיין כר"ע ובין ר"י ובין ר"ש וגבי נבלה סבירא ליה כר"ע דאפי' ר"י לא אסר אלא משום דנתנבלה מהיום והיא נולד אבל נתנבלה מאתמול שרי לא מצריך פת לטלטל דכמו שמותר לטלטל אוכלי אדם כך מותר לטלטל אוכלי בהמה ולר"י הגלילי כל אוכלי בהמה הן מוקצין ואסור לטלטלן בלא פת דהא סופלי אע"ג דהוי להו מאתמול מצריך להו ר"י הגלילי פת וכמה אמוראים מוכיחים דאוכלי בהמה מוכנין הם וכולן סביר' להו כר"ע ואינו נראה לי הפסק של ר"י מפאס זצק"ל שפוסק ר"י הגלילי האי סתמא דעיסת הכלבים דאתיא כוותי' וגם המורה נמי סבירא לי' כר"י הגלילי משום האי סתמא דעיסת הכלבים דאתיא כוותי' וגם המורה נמי סבירא לי' כר"י הגילילי דלכם ולא לבהמה כדכתבית בהלכות י"ו דס' הלקט ולא היא דהלכה כר"מ מחבירו וביו"ט הא דמטריח לצורך בהמה כמו שטורח לצורך אדם ובין ביו"ט ובין בשבת כך מטלטלין אוכלי בהמה כמו שמטלטלין אוכלי אדם: