תוספות רי"ד על ביצה טו:

בשלמא לרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט היינו דמעי"ט ביו"ט לא אלא לרב אשי מאי אריא מעיו"ט אפי' ביו"ט נמי אה"נ אלא גזירה שמא יפשע כך מצאתי גירסא זו כתובה בכל הספרים וכך פירושה בשלמא לרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת מש"ה צריך לערב מעי"ט שיכין מאז גם לשבת אלא לרב אשי דאמר משום כדי שיאמרו כו' מאי אריא מעי"ט אפי' אם יערב ביו"ט נמי איכא היכירא שיתקנו שלא יוכל אדם לבשל מיו"ט לשבת עד שיערבו תחלה בי"ט ולא שיבשלו עירוב ביו"ט שהרי אסור לבשל מיו"ט לשבת אלא יפריש קצת ממה שהכין ליו"ט ויאמר זה יהא עירוב ואחרי כן יבשל מיו"ט לשבת וכיון שלא התרתה לו לבשל בלא עירוב יודע הוא שאין מבשלין מיו"ט לשבת ומתרץ אה"נ שהי' די לו בזה אלא גזירה שמא יפשע שהוא טרוד בשמחת יו"ט ולא יערב כלל לפיכך תקנו שיערב מעי"ט:

עד מתי הן יושבין והמורה לא גריס עד מתי הן יושבין וראיתי שאר מפרשים דגרסי לי' אבל לא גריסי ואינן באין לבהמ"ד אלא עד מתי הן יושבין בלחוד ומש"ה התחילו פניהם של תלמידין היושבין לפניו משתנין שסברו דהאי דקאמר עד מתי הן יושבין עלייהו קאמר וכעס עליהן מפני שהן יושבין ואינן הולכין ליכל כמו שהלכו השאר ופירש להן בניי לא לכם אני אומר אלא לאותן שהלכו והכי קאמינא עד מתי הן יושבין ומאריכין בסעודתן ואינן באים לביהמ"ד לשמוע דברי תורה: