תוספות רי"ד על ביצה י.

המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים. [נפתח] אחד מהן הוא טמא וכולן טהורין פירש אם נפרש כולן טהורין מיכן ולהבא אבל למפרע טמאין דלא הועילה הפתיחה למפרע דלית ברירה היינו דתנא ברישא כולן טמאים אבל אם נפרש כולן טהורין אפילו למפרע דיש ברירה אמאי איצטריך למיתני כולן טמאים והרי סוף סוף עתיד להיפתח אחד מהן שיוציאו המת משם ויטהרו כולן למפרע ומה למדנו מטומאה זו דתני כולן טמאין ויש לומר להכי אהני שאם נאכל המת ולא יצא מעולם לחוץ כגון שאכלוהו כלבים שם כל הפתחים טמאים והכלים שעמדו שם הן טמאים ולא תועיל להן פתיחת אחד מהם לטהרם דאימתי מועלת הפתיחה בזמן שנפתח בעוד שהמת שם דאמרי' מיכן עתיד להוציאו אבל כיון שאין המת שם לא תועיל להן פתיחתו לטהרם הילכך איצטריך למיתני כולן טמאים:

חישב להוציאו באחד מהן כו' פירש אתא למימר דכי היכי דפתיחת אחד מהן מצלת ה"נ המחשבה בלבד אע"פ שלא עשה מעשה מצלת ובמחשבה זו פליגי ב"ש וב"ה דב"ש סברי אימתי היא מצלת המחשבה כשחישב קודם שימות המת שעדיין לא ירדה טומאה על הפתחים אבל אם חישב משימות המת שכבר ירדה טומאה על הפתחים אין המחשבה מועלת להציל עד שיעשה מעשה ויפתח וב"ה סברי אף משימות המת שכבר ירדה טומאה על הפתחים מועלת המחשבה להצילם כמו המעשה של פתיחה וברישא לא פליגי ב"ש שהפתיחה ודאי מצלת אפילו לאחר משימות מת ול"פ אלא במחשבה ואם נפרש דאית להו לב"ה ברירה ומטהרים למפרע בין במחשבה בין בפתיחה ב"ש ל"פ עלי' בפתיחה דל"פ ב"ש וב"ה בברירה כדפריש המורה דמודים ב"ש בפתיחה דמטהרת למפרע ובמחשבה דפליגי לאו משום דלית להו ברירה אלא משום דלא חשיב' מחשבה להציל ואפי' מוכן ולהבא ולב"ה חשיבא כפתיחה ומצלת אפי' למפרע ואין כאן חלוקה בין בית שמאי ובית הילל בברירה כלל ובכל ענין שתפרש המשנה בין להבא בין למפרע אתיא רישא אליב' דכ"ע שאם יש ברירה לב"ה גם לב"ש יש ברירה ובמחשבה היא דמטהר' ולא משום ברירה אלא משום דלא חשיב' מחשבה להציל ואפי' מיכן ולהבא ולב"ה חשיבה כפתיחה ומצלת אפילו למפרע ואין כאן חלוקה בין ב"ש וב"ה בברירה כלל ובכל ענין שתפרש המשנה בין להבא בין למפרע אתיא רישא אליב' דכ"ע שאם יש ברירה לב"ה גם לב"ש יש ברירה ובמחשבה היא דמטהרי ולא משום ברירה אלא משום דלא חשיבא ולב"ה מטהרי אפי' למפרע אם יש להן ברירה ולב"ש לא מטהרי אפילו להבא וכמאן דלית' דמי כיון שירדה טומאה על הפתחים וכל מה שפירש המורה דבברירה פליגי בנפתח אחד מהן נמי פליגי בכלים דמעיקרא וטהורין דקתני לעיל ד"ה בכלים מיכן ולהבא אינו נראה לי כלל שאין כאן שום חלוקה ביניהם בברירה ורישא הוא אליב' דכ"ע בין אם תפרש מיכן ולהבא בין אם תפרש למפרע ובמחשבה פליגי ומצינן למימר דב"ה מטהר אפילו למפרע וב"ש מטמא אפילו להבא וכל מה שכתבתי על המורה במה"ק אינו צריך וזהו העיקר מה שכתבתי כאן בלי שום גמגום ואע"ג דבפ' הדר עם הנכרי בה' קמיית' אמרי' תניא אין משתתפין באוצר והא תניא משתתפין אמר רב הושעי' לא קשי' הא ב"ש הא ב"ה דתנן המת בבית כו' דאלמא דרב הושעי' מוקים פלוגתייהו דב"ש וב"ה בברירה נ"ל דסברא בעלמא אמר רב הושעי' כדי לתרץ שתי הברייתות אבל עיקר חלוקתם אינה אלא במחשבה אם מועלת לאחר מיתה כדפרישית אבל בנפתח ליכא מאן דפליג ואפילו אי אמרי' לטהר הפתחים למפרע: