תוספות רי"ד על בבא בתרא צב

וניחזי דמי כו' . עיין במה"ק בריש פ' המוכר את הבית ושמואל אמר כי אזלי' בתר רובא באיסורא בממונא לא אזלי' בתר רובא ראיתי מקשים לשמואל דאמר דלא אזלינן בממונא בתר רובא והא גבי סנהדרין דכתב אחרי רבים להטות ותנן ב' אומרים זכאי וא' ואמר חייב זכאי שנים אומרים חייב וא' אומר זכאי חייב ומוציאין ממנו מחזקתו על פי הרוב ותנן נמי בפ"ב דמס' מכשירין גבי עיר שישראל וגוים דרים בה מצא בה מציאה אם רוב גוים אינו חייב להכריז אם רוב ישראל חייב להכריז מחצה על מחצה חייב להכריז אלמא דאזלי' בממונא בתר רובא ומתרצים הבל וכך נ"ל לתרץ היכי אמר שמואל דלא אזלי' בממונא בתר רובא הנ"מ היכא דנתבע מוחזק בממון ותובע בעי לאפוקי מיני' ולית לי' טענתא אחריתי שיזכה בה אלא טענה דרובא התם אמר שמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב דרובה וחזקה דממונא חזקה עדיפי והעמד ממון על חזקתו והמוציא מחבירו עליו הראיה אבל היכא דתובע אית לי' על הנתבע טענה דמצי למיזכי בה אלא דאיכא פלוגתא ביני דייני אי הוה טענה מעליא אי לא התם ודאי מודה שמואל דאזלינן בתר רובא כדכתב אחרי רבים להטות דאי חזינן טענה ברורה לתובע דנתבע חייב למיתב לי' מי לא מפקי' מנתבע ויהיבי' לי' לתובע והשתא נמי כיון דרובא דדייני אמרי דטענת התובע טענה ברורה היא מפקי' ממונא אפומייהו ובטל היחיד במיעוטא אבל הכא דלית לי' לתובע אלא טענת רובא אמר לך שמואל כולהו דייני שאין זו טענה ברורה להוציא ממון על פיה מיד הנתבע ונמצא בה מציאה נמי כיון שאותה המציאה שמצא לא היתה שלו ועכשיו רוצה לזכות בה דין היא שנלך בתר רובא ואם רוב גוים מותר לזכות בה ואם רוב ישראל אסור ולא אמר שמואל דלא אזלי' בתר רובא אלא בדבר שהוא מוחזק בו שהוא שלו וזה בא לתובעו ולהוציא מידו והאי דאמר שמואל כי אזלי' בתר רובא באיסור אין פתרונו כמו שפירש רבי' שמואל זצוק"ל בתשע חניות דבההוא רובא איסורא וממונא שוין דבההוא מתני' דמכשירין נמצא בה בשר הולכין אחר רוב הטבחין אלמא דינם שוה וכן נמי ברובא דסנהדרין אם רוב אוסרין או מתירין מטמאין או מטהרין הולכין אחר הרוב כמו שהולכין בממון אחר הרוב אלא ה"פ דבר שהיה בחזקת איסור ונתערב ברוב היתר בטל ברוב שאם נתערבה חתיכה דנבלה בשני חתיכות דשחיטה ואינה ניכרת יכול ליק' כל חתיכה שרוצה וליכל ולא חיישי' דילמא חתיכה דאיסורא אתת לידיה או שלשה ב"א אוכלין את שלשתן דמה"ת האיסור בטל ברוב היתר ואע"פ שהיה ברור האיסור ובלבד שלא יאכל האחד את שלשתן כדפרישית בפ' גיד הנשה אכל ממין שהוא ידוע להנתבע אין התובע מוציאו מידו ומחזקתו בטענת הרוב והאי דאמר שמואל יכול לומר לשחיטה מכרתיו לך דוקא אי יהיב ליה זוזי ולוקח הוא דקתבע לי' למוכר דאוקי ממונא בחזקת מרי' אבל אי לא יהיב לי' זוזי דמוכר הוא דתבע לי' ללוקח לא דהמוצי' מחבירו עליו הראיה דאית לי' תרתי רובא וחזקה דממונא וכן במתני' נמי גבי זרע פשתן דוקא אי יהיב לי' דמי אבל אי לא יהיב לי' דמי לא מצי למיתבעי' כיון דרובא דזריעה זבני דעד כאן לא אזלי' בתר רובא אלא היכא דקאי באפי' חזקה דממונא אבל היכא דלוקח מוחזק אזלי' בתר רובא דממונא ולא כמו שכתבתי בריש פ' שור שנגח את הפרה במה"ק אבל בחטי' דלאכילה קיימי אע"ג דלא פרעי' חייב למיפרעי' דמאן לימא לן דלזריעה זבין לי' ואע"פ שהוא עובד אדמה אטו עובד אדמה לא זבני לאכילה: