תוספות רי"ד על בבא בתרא לו

(יח) והכא פירא רבא ופירא זוטא איכא בינייהו. פי' ר' ישמעאל דוקא פירא רבא דהיינו תבואה הוי חזקה. אבל פירא זוטא כגון אספסתא דהיא מאכל בהמה וגדילה ונגמרת בחדש אחד לא הוי חזקה. ומש"ה בעי שלשה חדשים שיש תבואה שהיא נזרעת ונקצרה לשלשה חדשים. ור' עקיבא סבר אפי' פירא זוטא דהיינו אספסתא שנגמרת לחדש אחד הויא חזקה. ואי קשיא אי הכי מאי בעי ר' עקיבא י"ד חדש בשלשה חדשים ליהוי חזקה כדאמרן בריש פירקן אכלה תלתא פירא בתלתא ירחא כגון אספסתא ליהוי חזקה. ואיהו אהדר לי' אה"נ. וא"כ אמאי בעי ר"ע י"ד חדשים. וכן נמי לר' ישמעאל בט' חדשים ליהוי חזקה שיכול ליתן פרי שלשה חדשים ואמאי בעי י"ח חדש. תשובה פשטא דמתני' הכי משמע דכל דבר שעושה פירות תדיר בעינן ג' שנים מיום ליום. וליכא מאן דפליג. אבל שדה הבעל שאינה עושה פירות תדיר הוה אמר ר' ישמעאל דבעי' ג' שנים אבל לא מיום ליום וסגי לן בי"ח חדש ור"ע אמר לן דסגי לן בי"ד חדש. ומיהו בין למר בין למר ג' שנים בעינן אבל לא מיום ליום. והילכך ג' חדשים לר"ע בשנה אחת וכן תשעה חדשים לר' ישמעאל בשנה אחת לא הוי חזקה דבעי' ג' שנים. ולא אמר ר' ישמעאל דשלש אכילת הויין חזקה אפי' בשנה אחת אלא בשדה האילן ולא בשדה הלבן כדתנן אמר ר"י בד"א בשדה הלבן אבל בשדה האילן כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייציו הרי אלו ג' שנים פי' אנה אנו רוצים שלש שנים בשדה הלבן אבל בשדה האילן לא בעי' ג"ש אלא ג' אכילות ואפי' בשנה אחת. וזה הוא טעם הדבר שדה הלבן שהיא נזרעת ע"י אדם ואם לא יזרענה אינה מצמחת בעי' שלש אכילות בשלש שנים. אבל שלש אכילות בשנה אחת כגון אספסתא לר"ע או תבוא' לר"י לא הוי חזק' דסתמ' דמילת' אין אדם זורע שדהו כ"א לשנה אחת. ואע"פ שזה זרעה ג"פ בשנה יכול בעל הקרקע לומר אני לא סברתי שיזרענה אלא פעם אחת כדרך כל בני העולם ובעבור זה לא מחיתי. אבל שדה האילן שהפירות גדילין מהן ואינו נוטען הוא. ואינו זורען אלא מאליהן גדילים ידוע הוא לבעל השדה שיגדלו שם ענבים וזתים ותאנים ולמה הניחו ליכל ולא מיחה הילכך בשלש אכילות הויא חזקה. ואפילו בשנה אחת משא"כ באספסתא ותבואה הנזרעין כדפרישית ובריש פרקין אקשי' לר"מ דאמר ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לכ"ש ה"נ אמאי בעי' שלש אכילות לשלש שנים אפילו בשנה אחת תיהוי חזקה. ואהדר לי' אין ודאי דהויא לר' ישמעאל חזקה. כדתנן בשדה האילן דבשלש אכילות הואי חזקה. אבל מיהו דוקא בשדה האילן אבל לא בשדה הלבן. כדמפרש במתני' ומחלק בין שדה אילן לשדה לבן. וטעמא כדפרישית. ולא השגיח להאריך שם דברים לחלק ביניהם שכבר הוא מפורש ומבואר במתני'. ולא אמר אה"נ על האספסתא שהיא נזרעת ודמיא לשדה הלבן אלא על אכילות דשדה האילן הגדילות מאליהן ולא חש לחלק לו בין אכילות דשדה אילן לאכילת דשדה הלבן דמתני' היא כדפרישית ולעולם תלתא אספסתא לתלתא ירחי לא הויא חזקה לר"ע ולא שלש תבואות לתשעה חדשים לרבנן דבעי' שלש שנים אבל לא מיום ליום: