תוספות רי"ד על בבא בתרא לא:

(ז) שתי כתי עדים המכחישות זא"ז אמר ר"ה זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפני עצמ' ומעיד' כ' רבי' יצחק זצוק"ל ואין לתמוה היאך יתכן זה אם תבא כת אחת מאלו ותעיד פלוני קידש אשה פלונית וכת שניי' תעיד שאיש א' בא עלי' והרי רב הונא אמר ששתיהן עדותן קיימת והורגין אותו ע"פ עדותן שבא על אשת איש. אע"פ שאחת מהן היא פסולה בודאי דהא דמי לשני שבילין א' טמא וא' טהור והלך אחד באחד מהן ועשה טהרות ובא אחר והלך בשני ועשה טהרות דאמרי' אם בא כל א' ושאל בפנינו בפני עצמו שניהן טהורין. ואע"פ שא' מהן בשביל טמא הלך אלא ה"ט משום דכל חד מינייהו מוקמינן אחזקי' והרי הוא בחזקת טהור כמו כן בכאן ואינו נרא' לי כל מה שאמר כלל דאילו כן הות עובדא דכת אחת העידה על הקידושין. וכת אחת על הבעילה כיון דממ"נ חדא מהני כיתין פסולה ואנו צריכין לעדות שתיהן שלא נוכל להורגו אלא ע"פ עדות שתיהן לא אמר בזה ר"ה דמקבלין עדות שתיהן שהרי האחת בטילה ממ"נ ואין הבועל נהרג דשמא פנוי' היתה או שמא לא בעל ולא אמר רב הונא דמקבלין עדות שתיהן אלא כגון שהאחת העידה שראובן הלוה לשמעון מנה והאחת העידה שלוי הלוה ליהודא מנה שמחייבין שמעון לשלם עפ"י הכת האחת וגם מחייבין את יהודא עפ"י הכת השנייה ואע"פ שאחת מן הכתות פסולה כיון שאין אנו מכירין אותה שתיהן בחזקת כשרות קיימי אבל מיהו אין שמעון צריך לעדות הכת של יהודא ולא יהודא צריך לכת של שמעון אבל הכא שהבוע' צריך לשתי הכתין לכת הקידושין ולכת הבעילה היאך נוכל להורגו שהאח' מהן בטלה והראי' שהביא משני שבילין שאם ישאלו זה בלא זה. ששניהן טהורין והטהרות שיגע בהן זה הן טהרות וגם הטהרות שיגע בהן השני הן טהרות. אין זו ראיה של כלום דהתם אין הטהרות של ראשון צריכות לשני ולא הטהרות של שני צריכות לראשון אבל אם נגעו שניהן בדבר א' ה"נ דהוה טמא בודאי שלא טיהרנו אותם אלא כשנגעו זה בלא זה שכל א' הוא ספק אבל זה שנגעו בו שניהן הרי ממ"נ טמא הוא וכן נמי טהרו' שנגע זה וטהרות אחרות שנגע זה שטיהרנו שתיהן הנ"מ אם אכל אדם א' או אילו או אילו שהוא טהור אבל אם אכל את שתיהן הוא טמא ממ"נ כך הסברא נותנת ואינך צריך לראיה ואם אתה רוצה ראיה עיין בקונטרסי בפ' דמקוואות תמצא ברייתא אחת דומה לענין זה וזה דומה למה שפירשתי בפ' גיד הנשה שאם נתערבה חתיכה אחת של חלב בשתים של שומן היא בטלה ברוב ומותר לו לאדם ליקח את אחת מהן ולאוכלה דבתר רובא אזלי' ושלשה ב"א נמי מותר ליכל שלשתן ואין אשם תלוי נוהג אלא בשתי חתיכו' דליכא רובא דהיתירא ואע"פ ששלשה ב"א מותרין ליכל שלשתן אם אדם א' אכל שלשתן מביא חטאת שהרי בבירור אכל חתיכה של חלב:

(ח) אליבא דרב חסדא כ"ע ל"פ פי' דחד מינייהו לא ס"ל לדרב חסדא ר"נ לא ס"ל כוותיה דהא אפי' באותה עדות שהוכחש הוה אמר נהי דאיתכחיש באכילתא באבהתא מי איתכחש וכ"ש בעדות אחרת דהוי מהימן להו ורבא נמי לא ס"ל כוותי' דהכי אמרי' בפרק מרובה בה' גנב על פי שנים איתמר עד (חמס) [זומם] אביי אמר למפרע הוא נפסל ורבא אמר מיכן ולהבא הוא נפסל אביי אמר למפרע הוא נפסל מההיא שעתא דאסהיד הו"ל רשע והתורה אמרה אל תשית רשע עד ורבא אמר מיכן ולהבא הוא נפסל אמר לך עד זומם חידוש הוא דהא תרי ותרי נינהו ומאי חזית דצייתת להני ציית להני הילכך אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך א"א בשלמא רבא כרבינא ס"ל היינו דקאמר חידוש הוא דדל חידוש מהכא הו"ל מכחישין אלו את אלו ולא נדע למי נאמין מי הם הכשרים ומי הם הפסולין ומספקא היו כשרים להעיד במקום אחר אע"פ שהוכחשו כרב הונא והתורה שהאמינה האחרוני' ופסלה את הראשונים חידוש הוא והילכך אין לך בו אלא משעת חידושו אלא אי סבר לה כרב חסדא דל חידוש מהכא מי לא הוי מוכחשין ואכתי יהיו פסולין משעה שהעידו שקר והוחזקו בפסולין. א"ו כר"ה ס"ל ראיתי שהקשה רבי' יצחק הלבן זצוק"ל דרבא אדרבא ממאי דאמרי' התם במרובה לימא כתנאי היו שנים מעידים אותו שגנב והן מעידין אותו שטבח כו' עד מאי לאו בהא קמיפלגי דרבנן סברי מיכן ולהבא הוא נפסל ואטביחה דקמיתזמי איתזום אגניבה דלא קא מיתזמי לא איתזום והתם מסי' דרבא סבר מיכן ולהבא הוא נפסל א"כ אמאי לא אמרי' התם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כדהכא וכ"ש דהתם ע"י הזמה הוא והקושיא היא יפה אבל מה שאמר והתם מסיק דרבא סבר מיכן ולהבא הוא נפסל אינו נ"ל דאפי' אי הוה אמר רבא התם למפרע הוא נפסל ואפי' אביי דאמר התם למפרע הוא נפסל הנ"מ גבי עד זומם דהוא פסול בודאי אבל עד מוכחש דהוא ספק פסול הא ס"ל לרבא כר"ה דאמר שהוא כשר להעיד מיכן ואילך ואביי נמי מצינן למימר דס"ל כר"ה דמספיקא לא פסלי' גברא וכשר להעיד מכאן ואילך דמוקמי' לי' אחזקי' וכיון שהוברר דעד מוכחש כשר להעיד מיכן ואילך אמאי לא אמר רבא הכא אאכילה דאתיכחיש איתכחיש אאבהתא דלא איתכחיש לא איתכחיש כדאמרי רבנן התם אטביחה דאיתזום איתזום אגניבה דלא איתזום לא איתזום וטעמא משום דסברי מיכן ולהבא הוא נפסל ותירץ רבי' יצחק דהכא מיירי שתחלה העידו על החזקה ואח"כ על האבות דהו"ל על האבות עדות המוכחשת כבר דהא הוכחשו כבר על החזקה ואח"כ העידו על האבות וא"ת רב נחמן מ"ט הא אפילו אי ס"ל מיכן ולהבא הוא נפסל לא יהו נאמנים על האבות הואיל וכבר הוכחש על החזקה. וי"ל דלר"נ הוי חילוק בין הכחשה להזמה. דבהכחשה מאי דאיתכחיש איתכחיש. ומאי דלא איתכחיש לא איתכחיש. אבל גבי הזמה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ואינו נ"ל תירוץ זה כלל. ורבי' יצחק הלך אחר סברתו שסבר דמשום דאמר רבא התם מיכן ולהבא הוא נפסל הויא תיובתא וחזר לתרץ שתהי' ההכחשה מוקדמת ולא מיכן ולהבא וכל לבו נטה אחר סברא זאת. ולא שם לבו לראות שאם כך הי' שהעידו על האכילה תחלה והוכחש עלי' ואח"כ העידו על האבהתא. הי' מודה רבא לר"נ דעדותן קיימת על אבהתא משום דתרווייהו ס"ל כרב הונא דאמר זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה. וע"כ לא פליג רבא עלי' דר"נ אלא כשהעידו בבת אחת על האכילה ועל הטביחה והוזמו על האכילה דקסבר כיון דבדיבור א' העידו עליהן והוכחשו על האכילה גם על אבהתא חשבי' להו מוכחשין דלא פלגי' דיבורי' אבל אם היו שתי עדיות זא"ז והוכחשו על הראשונה מודה הוא רבא דכשרין על האחרונה כרב הונא וזה מה שאומר בהלכה בפי'. ורבא אמר לך אנא דאמרי אפי' כר"ה ע"כ לא אמר ר"ה התם אלא לעדות אחרת אבל לאותה עדות לא. ולא דמיא הכחשה להזמה דודאי בהזמה מכי איתזמי תו לא חזי לאסהודי דהוי פסול בודאי אבל בהכחשה דהוי פסול בספק הוי פלוגתא דרב חסדא ור"ה. והא אמרי' דרבא ור"נ תרווייהו ס"ל כר"ה. ומאוד אני נפלא על אדם גדול כמותו איך עלתה לו שגגה זו ולפי גדולתו היא שגגתו. ואמנם כי הקושיא היא חזקה. אבל כך נ"ל לתרץ התם בגניבה וטביחה אע"פ שבב"א העידו עליהם הן שתי עדיות שעל הגניבה משלם כפל ועל הטביחה שלשה אחרים ומש"ה פלגי' סהדותייהו ואמרי' אטביחה דאיתזום איתזום אגניבה דלא איתזום לא איתזום מפני שהן שתי עדיות. אבל הכא דאסהוד אאבהתא ואאכילה ביחד הן עדות אחת שכל זה הן אומרים להעמיד שדה בידו וס"ל דבעדות אחת לא פלגינן דיבורא אלא כמו שהוכחשו על מקצת העדות כך הוכחשו על כולה ור"נ ס"ל דגם בעדות אחת פלגי' דיבורא. ורבא נמי אע"ג דבעלמא סבר דפלגי' דיבורא אפי' בחד סהדות' הנ"מ כדהוי גברא כשר וקרוב לזה ורחוק לזה. אבל האי דאיתכחיש ס"ל דלכל סהדותא איתכחיש ולא פלגי' דיבורא כדכתבית במהדורא תליתא'. ואי קשיא נקשה מרבנן לרב חסדא דהא אמרי רבנן מיכן ולהבא הוא נפסל ואי אסהיד בניסן ולא איתזום עד אייר כל סהדותא דאסהיד מניסן ועד אייר כשרו' דהא אע"ג דאמרי' עד זומם חידו' הוא דלחידו' מהכא הו"ל מוכחשין ואמאי כשרין אלא לאו משום דס"ל עד מוכחש כשר ואפי' ר' יוסי דפסל לא פסל אלא בעד זומם דפסול בודאי אבל בעד מוכחש דהוא ספק דילמ' הוה מכשיר. יש לתרץ אמר לך רב חסדא טעמא דרבנן דמכשרי לאו משום דחידוש הוא אלא כי טעמא בתרא דרבא אמר התם משום פסיד' דלקוחות אי נמי כדאמרי' התם אמרי לא אי תוך כ"ד כדיבור דמי דכ"ע למפרע הוא נפסל. הכא בתוך כ"ד קמיפלגי דרבנן סברי תכ"ד לאו כדיבור דמי ור' יוסי סבר כדיבור דמי אבל לעולם אימא לך עד שהוכחש בדיבורו פסול משעה שהעיד לכל עדיות שבעולם:

(ט) ורבא אמר לך ע"כ לא אמר ר"ה התם אלא לעדות אחרת אבל לאותה עדות לא אי קשיא והא רבא סבר פלגי' דיבור' דגרסי' בפ"ק דסנהדרין אמר רבא פלוני בא על אשתו הוא ואחר מצטרפין להרגו אבל לא להורגה ומייתינן לה לקמן בפ' יש נוחלין בהאומר גירשתי את אשתי שאינן נאמן על שלמפרע. ואית דאמר מאמינין אותו להבא דפלגי' דיבורא וה"נ ניפלוג דיבורא ויהיו מוכחשים באכילה ועל אבהתא יהו נאמנין תשובה התם גברא לא איתכחיש אלא העיד בבת אחת על אשתו שהיא קרובתו ועל הבועל שהיא נכרי דאמרי' אע"ג דעל אשתו בטל' דעדותו אצל הנכרי לא בטלה דפלגי' דיבורא ובעל נמי שאמר גירשתי את אשתי אע"פ שלשעבר לא מהימנינן לי' דליכא מיגו להבא דאיכא מיגו מהימנינן לי' ופלגי' דיבור' אבל הכא דחזי' דהוכחש כל מאי דאמר בהאי זימני' בחזק' מוכחש קאי וכן דקאי בחזקת מוכחש היכי מצינן למפלג דיבורי' ולהימוני בשום מידי דקאמר: