תוספות רי"ד על בבא בתרא כו.

(טו) פיסקא אם הבור קדם אבל הכא זיקא קא ממטי לה. מה שכתבתי במהדורא תנינא דהיינו אש ואמאי פטר לי' רבינא ואמאי אתקפיה מר בר רב אשי מזורה ורוח מסייעתו ולא אתקפי' מאש והרבתי שם דברים להוציאו מתורת אש. הכל הבל דודאי כי אש גמור הוא ולק"מ דכיון דסבר ר"י דעל הניזק להרחיק א"ע אם יעשה אש בשלו והניזק עמד בצדו ורואה אותו והוזק ממנו אין המדליק חייב כי אומר לו הי' לך להרחיק א"ע. שאני עושה בתוך שלי מה שאני רוצה ועליך להרחיק א"ע או שתשמור עצמך מן הנזק אך אם האש חשוב חיציו מודה ר' יוסי שעל המזיק להרחיק א"ע ומשום דסבר רבינא שאין האש חיציו ממש מפני שהרוח מוליכ' הי' מתיר להני דנפצי כיתנא שעל איזה אש הי' מחייב ר' יוסי כגון שהדלי' בתוך שלו ויצאה והזיקה גדישו של חבירו שלא הי' הניזק שם שיוכל לשמור או להרחיק א"ע או א"י להרחיק כל הגדיש וכן באבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו בדרך הליכתן מפני שלא ראו אותם עוברי ברה"ר שיזהרו מהם ולא יעברו משם. אבל אם הי' גגו של ראובן סמוך לחצרו של שמעון ושם ראובן חפציו בגגו והיה לו לשמעון כלים בחצירו א"י לומר לו פנה לך חפציך מעל הגג שלא יפילם הרוח וישברו את כלי' מפני שעל הניזק להרחיק א"ע וה"ה הני דנפצי כיתנא בתוך שלהם היו מנפצים והעוברים ברה"ר רואים אותם ויכולים להרחיק א"ע ולא יעברו סמוך להם ולא ינזקו ומש"ה התיר להם רבינא לנפץ ואתקפי' מר בר רב אשי מזורה ורוח מסייעתו דחשוב מעש' לענין שבת וה"נ גירי' הוי ועל המזיק להרחיק א"ע ואע"ג דבפ' הכונס צאן לדיר אמרי' ת"ר המלבה וליבתו הרוח. אם יש בליבויו כדי ללבות' חייב ואם לאו פטור ואקשי' ואמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו. ופריק רב אשי היכא אמרי' זורה ורוח מסייעתו לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא היא וגרמא בניזקין פטור לא דמיא האי להכא דהתם כיון שלא הי' האש מלובה עדיין לא יקרא אש כדפרישי' התם שלא יקרא אש האמור בתורה גחלת אלא שלהבת וכיון שהשלהבת לא בא מכחו אלא מכח הרוח אע"פ שהוא עזר לרוח גרמא חשיב לי' ולא חייבתי' תורה אלא כשליבה הוא לבדו ועשה הוא השלהבת ואח"כ בא הרוח והוליכתה אבל הכא הרקתא היא המזקת כמו השלהבת. והרקתא הוא מוציאה מן הפשתי' ולא הרוח וכיון שבכוחו מוציא הרקתא אע"פ שהרוח מוליכה ליהוי כאלו הוליכה הוא דומיא דזורה ורוח מסייעתו ויחשב גירי' ועל המזיק להרחיק א"ע. וגם לשלם הנזק ולא דמיא רקתא אלא למלב' הגחלת שהוא לבדו ליבה אותה ועשה השלהבת ורוח הוליכה והזיקה שהוא חייב ורבינא סבר דהתם ניחא לי' דליזול אבל הכא לא ניחא לי' דליזול כדלקמן ואי קשיא ואע"ג דממטי לה זיקא אמאי לא חשיב לה גירי' רבינא כיון דהוא אש גמורה והא קי"ל כר"י דאמר אשו משום חציו תשובה קסבר רבינא אמת ודאי דאשו משום חיציו היא וחייב בד' דברים שכיון שהרוח עתיד להוליכה עד שם כאלו זרקו הוא עד שם דמי להתחייב בד' דברים ולחייב בה את הטמון. אבל מיהו היכא דניזק יכול להרחיק א"ע דס"ל לר' יוסי דעל הניזק להרחיק א"ע אך אם הם גירי' קסבר רבינא דלא חשיבי גירי' אלא מאן דאזיל מחמתי' אבל הכא דזיקא ממטי לה כנזק הבא מאליו דמי דומיא דנבלות וקברות ובורסקי דזיקא ממטי לההיא רוח רע וס"ל לר' יוסי דעל הניזק להרחיק א"ע ומר בר רב אשי דאתקפי' לא אתקפי' אלא דאזלי נמי מכחו כשמנפצה ואע"פ שהרוח מסייעתו גירי' הוי דומיא דזורה ורוח מסייעתו אבל אבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו סמוך לחצר חבירו דלא אזלי מכוחו אלא הרוח מוליכתם אע"ג דאילו הזיקו ברה"ר חשבי' להו כחיציו לגבי חצר חבירו שיכול הניזק להרחיק א"ע מודה בר רב אשי דלא חשיבי גירי' ועל הניזק להרחיק א"ע ולא דומה לזורה אלא המנפץ שבכוחו וברוח הולכת הרקת' וכן גץ היוצא מתחת הפטי' בכח הכאת הפטי' יוצא הגץ והרוח מסייעו והאי דאקשי' לרבינ' מגץ ולא מזור' מפני שיש להשיב התם מלאכ' מחשב' אסר' תור' ולא ילפי' נזקין משבת להכי אקשי' לי' מגץ ואלו היה רוצ' היה מתרץ כגון שיצ' מכח מכת הפטיש ויצא בלא סיוע הרוח אלא שרוצה לתרץ תירוץ אחר לגץ ולזורה דבשניהם ניחא ליה דליזלו והילכך סיוע הרוח חשיב מעשהו אבל לרקתא דלא ניחא לי' דתיזול אין סיוע הרוח חשיב מעשה אלא כנזק הבא מאליו דמי ועל הניזק להרחיק א"ע ודוקא לאותן הרואין את המנפצין אבל אם הזיקה הרקתא לבני אדם שאינן יכולין לראות לא מבעיא אם בכח ניפוצו הלכה והרוח סייעתו אלא אע"פ שהרוח בלבד הוליכ' והזיקה חייב לשלם כיון שאין לו לניזק להיזהר כדין כל אש שהרוח מוליכה וחייב:

(יו) פיסקא היה חופר בור ושיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו פי' כבר איתוקמא מתני' דחוץ לי"ו אמה קתני שאין מזיק לאילן אבל בתוך י"ו אסור לקוץ מפני שמכחיש האילן אך אם יתן לו דמים לרבא דאמר אינו סומך ומש"ה בעי' מיני' רבא מרב חסדא עצים של מי מי אמרי' דבעל האילן הם כיון דמני' קאתי או דילמא כיון דלא ינקא מארעא בטלי אגב ארעא ופשט ליה מדתנן שרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש לא נהנין ולא מועלין וקס"ד דאכולהו שרשין קאמר ואפי' חוץ לי"ו אמה וש"מ בתר אילן אזלי' ואהדר ליה רבא אי הכי אימא סיפא ושל הקדש הבאין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין ואי ס"ד בתר אילן אזלי' אמאי לא מועלין פי' התינח אי אמרת בתר קרקע אזלי' מצינן לאוקמ' בחוץ לי"ו מיירי דאלו בתוך י"ו אמה בודאי בתר אילן אזלי' אא"א אפילו חוץ לי"ו בתר אילן אזלי' אמאי לא מועלין אלא כולה מתני' בגידולין הבאין לאחר מיכן מיירי דאין בהם מעילה וליכא למשמע ממתני' מידי כדפריש המורה אבל רבי' יצחק כתב בסיפא מיירי בגידולין שגדלו אחר הקדישן. ומשמע מדבריו דאכתי מצינן למילף מרישא דבתר אילן אזלי' וזהו לא יתכן דכיון דסברי' השתא דאין מעילה בגידולין היכי מצינא למשמע מריש' דבתר אילן אזלי' והא אפי' א"א בתר קרקע אזלי' אין מעילה בגידולין רבינא אמר לא קשיא רישא בתוך י"ו וסיפא חוץ לי"ו פי' רבינא בעי למיפשט מהכא דבתר קרקע אזלי' ומש"ה תני בסיפא לא מועלין דאי בתר אילן אזלי' יש מעילה בגידולין א"ו בתר קרקע אזלי' ובחוץ לי"ו מיירי ורישא דקתני גבי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש דלא מועלין בתוך י"ו קאמר. דהנך י"ו ודאי דאילן הוי ואפ"ה לא נהנין כיון דבאין בשל הקדש אבל חוץ לי"ו ה"נ דמועלין דבתר קרקע אזלי':