תוספות רי"ד על בבא בתרא כג:

(ח) אמר ר' חנינא. רוב וקרוב הלך אחר הרוב. כ' ר' יצחק זצוק"ל בתוספותיו תימה לי מה קמ"ל מתני' היא תשע חניות כולן מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה. ומשמע דלא אזלי' בתר הקרוב אלא אחר הרוב. והשיב י"ל דהאי אתא לאשמעי' ר' חנינא דאפילו דלתות מדינה נעולות דלא בעי' תרי רובא. דאי לאו ר' חנינא ה"א האי דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב משמע והיא שדלתות מדינה אינן ננעלות ורוב הנכנסין הוי ישראל והוי להו תרי רובא ונ"ל שאין אנו צריכין לזו התשובה דאע"ג דהוי תני בפירוש שדלתות מדינה נעולות ואפ"ה הלך אחר הרוב איצטריך דר' חנינא דודאי אילו הו' תני שנמצא הבשר בין החניות ואפ"ה הלך אחר הרוב שמעי' מינה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. אבל השתא דתני ובנמצא י"ל שנמצא באחד ממבואות העיר או ברחוב העיר שיצא מחזקת החנויות אין לומר שם קרוב כ"א רוב לבדו. להכי איצטריך דר' חנינא למימרא דאפי' אם נמצא בין החניות הלך אחר הרוב. ומש"ה מסייעי' לי' מדם הנמצא בפרוזדור שהדם הוא בתוך הגוף האשה ועומד בחזקת העליי' שהיא קרובה ואפ"ה אזלי' בתר החדר שהוא רוב. אבל דם שיצא מגוף האשה לא איצטריך לי' למימר ספיקו טמא שכיון שיצא מגוף האשה מחזקת העליי' אין שם אלא רוב לבדו ולא קרוב. הילכך לא דמי לדר' חנינא אלא דם הנמצא בפרוזדור ובשר שנמצא בין החניות ונרצח שנמצא בתוך הדרך שהדרך עומד בחזקת כל העיירות אשר סביבותיו כדפרישית במה"ק אין זה הטעם אלא עיקר פירושא כך נראה לי לפרש. אמר ר' חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב. פי' ניפול הנמצא בין שני שובכין והאחד קרוב לו והאחד מרובה ממנו בגוזלות נותנין אותו למרובה דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. וכן נמי בשר הנמצא בין שתי חניות והאחת מוכרת שחיטה והשחיטה מוכרת יותר בשר מן הנבלה אע"פ שהחנות של נבלה קרובה לבשר יותר מחנות של שחיטה בתר שחיטה אזלי' דהוי רובא ולא בתר נבלה דהוי קרוב. ור' זירא דמותיב לה בעי דניזול בתר קרוב ולא בתר רוב ודוקא בשתי חניות פליגי שהן שתי ביאות או ביאת הרוב או ביאת הקרוב. אבל בתשע חניות מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה דאיכא ע"ז בשר הנמצא תשע ביאות דהתירא וביאה חדא דאיסורא אפי' ר"ז מודה דבתר תשעה אזלי' ואין זה דומה לחלוקתם ומש"ה אין לסייע ר' חנינא מהאי מתני' או לאותובי מינה לר"ז ולא כדר' יצחק זצוק"ל ולא כדכתבית לעיל:

(ט) מותיב ר"ז והי' העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתי דנפיש מינה פי' אם היו עשר עיירו' סביבו' החלל אמרה תורה הקרובה מביאה שמשם יצא הרוצח ואע"ג דאיכא באותן עיירות עיר גדולה ממנה אמרי' הקרובה מביאה ולא אמרי' זיל בתר רובא ומשם יצא הרוצח. ואל תביא הקרובה. וקשיא לר' חנינא ומתרץ בדליכא פי' אין עיר שם סביבותי' גדולה ממנה שאם היתה לא היתה מביאה הקרובה עגלה מפני רוב המכחישה. והגדולה נמי אינה מביאה שלא צוה השם מצוה זו אלא על הקרובה. ומקשה וליזול בתר רובא דעלמא. אינו נכון בעיני לפרש שאם יש עיר גדולה ממנה בעולם ליזול בתרה. אלא באותן עיירות שסביבותי' קאמר שאע"פ שזו גדולה מכל אחת מחברותי' אם היו עשר עיירות וזו קרובה מכולן ואין באחת מתשע גדולה ממנה. מ"מ יותר ב"א יש באותן התשע ממה שיש בזו הקרובה ונתלה באחר שפירש ובא מהם ולא תביא הקרובה עגלה מפני שהרוב מכחיש את הקרוב ואין זה פירוש נכון אלא עיקר פירושא כך נ"ל בדליכא פי' שכל העשרה עיירות היו שוות במראיתן ואין שם רוב הנראה לעינים ובזה אפילו רבי חנינא מודה שהקרובה היא מביאה שמשם יצא הרוצח ואין לפרש שאין שם עיירות סביבותי' כי אם זאת דא"כ אמאי קאמר רחמנא ומדדו אלא ודאי כדפירש המורה בדליכא גדולה הימנה אלא כולן שוות ואי קשיא אע"ג דכולן שוות אכתי איכא למיפשט מינה דרוב וקרוב הלך אחר הקרו' ולא עבדי' כתשע חניות שמוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבילה דאזלי' בתר רובא ואע"ג דחנות דנבלה קרובה טפי ואין זו קושיא של כלום שאין אלו תשעה עיירות דומות לתשעה חנויות שהן מבטלות האחת של נבלה דהתם נולד ספק בבשר. שלא ידענו אם היא שחיטה או נבלה ולהתיר הבשר באכילה יש תשע ביאות המתירות אותו וביאה אחת האוסרות אותו הילכך אזלי' בתר רובא ודכוותה גבי עגלה ערופה אלו היו תשע עיירות ישראל ואחת של גוים ולא ידענו מהיכן בא הרוצח היינו אומרי' זיל בתר רובא ומתשע של יש' בא ולא מאחת של גוים ואע"פ שהיא קרוב' יותר והיינו מצריכים מדידה לאותן תשע של יש' והקרובה יותר היתה מביאה אבל הכא דכולהו ישראל נינהו וכל עיר ועיר עומדת בפני עצמה ואין לומר שבא הרוצח אלא מעיר אחת ומאותה העיר שבא צריכ' להביא עגלה ערופה ולכל עיר ועיר יש ביאה אחת או מזו בא או מזו בא ואין ביאת עיר זו מסייעת לזו והילכך שכל אחת ואחת עומדת בפ"ע ואין באחת מהן רוב שכולן היו שוות דין הוא שנלך אחר הקרובה וליכא מאן דפליג בהא. ודכוותה נמי גבי חניות אלו היה הדבר שהיינו צריכים להשיב אבדה ולא ידענו מהיכן יצא זה הבשר אם היו כולן שוות היינו מחזירים אותו לחנות הקרוב יותר מכולן ומקשה וליזול בתר רובא דעלמא פי' אע"פ שכל אלו העשר שוות נאמר שאחת עיר גדולה שהיא רחוקה הרבה משם יצא הרוצח ולא מזו שהיא קרובה ואמאי מביאה הקרובה אלא לאו ש"מ רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ומתרץ הב"ע ביושבת בין ההרים פי' מה שאמרה תורה שהקרובה מביאה עגלה כגון שיושבת בין ההרים שאין שם דרך להולכי דרכים כ"א לא ולעיירות שסביבותיה העומדות שם בין ההרים אבל אם היתה עומדת העיר הקרובה על אם הדרך לא היתה מביאה שיש לומר אחר עבר כאן מעיר גדולה הרחוקה מאוד והרגו. כתב רבי' יצחק זצוק"ל תימה לי אם אין עגלה ערופה נוהגת אלא ביושבת בין ההרים ומנ"ל לרבי חנינא דמוקי קרא ביושבת בין ההרים ולוקמי' בכל עיר ונילוף מינה דהולכין אחר הקרוב ועוד אי דוקא ביושבת בין ההרים א"כ האי דאמרינן ירושלים אין מביאין הימנה עגלה ערופה ומפקי' מדכתב לרשתה תיפוק לי דאינה יושבת בין ההרים ונ"ל לומר דר' חנינא דמתני' בנמצא בנמצא בפרוזדור קשיתי' דילפי' מינה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ומדתני ר' חייא שחייבין עליו על ביאת המקדש ושורפין עליו את התרומה ש"מ דרובא דאורייתא כדדייק מינה רבא מש"ה אידחק לאוקומי קרא בדשוין וביושבת בין ההרים דליכא רובא דעלמא וירושלים דממעטי' מלרשתה אע"פ שלא נמצא הנרצח בין הדרכים שהוא מעבר לכל עולי רגלים אלא בין ההרים מקום שאינו מעבר אלא לירושלים ולעיירות סביבותיה אע"פ שהיא קרובה יותר מכולם מיעטה הכתוב ואינה מביאה:

(י) תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואע"ג דאיכא אחרינא דנפי' מיני' פי' אע"פ שיש שובך גדול ממנו ועומד חוץ לנ' אמה לנופל יהבינן לי' לקרוב אלמא בתר קרו' אזלי' וקס"ד במפריח עסקי' דיכול לבא חוץ לנ' אמה ואפ"ה אזלי' בתר הקרו' ותרץ בדליכא פי' שאין שם שובך אחר אלא זה. ולא מצינא לפרושי בדליכא אחרינא דנפיש מיני' אבל איכא שובכי אחריני דהא כבר פרכי' לעיל וניזול בתר רובא דעלמא וה"נ נימא חד יונה מהנך שובכי פריש ואתא הכא ולא ניזול בתר הקרוב א"ו בדליכא כלל קאמר ומש"ה פריך לי' אימא סיפא כו'. והאי לאו פירכא הוא דליכא לפרוכי מהנך שובכי שבסביבותיו כדכתבית לעיל שאין תשעה עיירות דומות לתשע חניות ואין לפרש בדליכא אלא חד ואינו גדול ממנו ומש"ה הולכין אחר הקרוב דמדקתני סיפא נמצא בין שני שובכות רישא לאו בשני שובכות מיירי:

אי הכי אימא סיפא חוץ לנ' אמה הרי הוא של מוצאו. ואי דליכא אחרינא אמאי של מוצאו ודאי מההיא נפל. פי' השתא סברי למימר דגוזל הנמצא בחזקת שובך מחזקי' לי' מש"ה מקשה דליהוי דשובך כיון דבמפריח עסקי' א"ו בדאיכא שאר שובכין מיירי ומש"ה הוי של מוצאו כדפרישית במה"ק ואכתי ניזל בתר רובא א"ו קרוב עדיף ומהדר אלא הב"ע במדדה. פי' לעולם בדאיכא אחרינא והאי דאזלי' בתר קרוב ולא בתר רוב משום דהוה מדדה דקים לן שא"י לבא יותר מנ' אמה הילכך אם נמצא תוך נ' אמה הרי הוא של בעל השובך דודאי מיניה אתא חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו דבודאי לאו משובך בא אלא מעוברי דרכים נפל. ומן דינא הו"ל לאקשוי לי' היכא דנמצא תוך נ' אמה. ודילמא מאיניש דעלמא נפל. וכיון שאין בו סימן יהא שלו. אלא שבקי' לאסוקי פרוקי' והדר פריק לי':

(יא) תנן נמצא בין שני שובכין קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו ואע"ג דחד מינייהו נפיש פי' ושניהן הן בתוך נ' אמה לניפול שיכול להדדות משניהן ואנו הולכין אחר הקרוב אע"ג דאיכא רוב המכחישו ומתרץ בדלא נפיש אלא שניהם שוין אבל לעולם אי הוה נפיש בתר הרוב אזלי' ומקשה וליזל בתר רובא דעלמא. פי' לכולה מתני' מקש' בין בסיפא דתנא קרוב לזה שלו ובין ברישא דתני הרי הוא של בעל השובך דאי איתא בתר רובא אזלי' אמאי יהבי' לי' לשום שובך נימא דמרובא דעלמא נפל. ויהי' של מוצאו ומהדר הב"ע בשביל של כרמים. דליכא למיחש לרובא דעלמא הילכך יהבי' לי' לשובך. אבל אם נמצא חוץ לנ' אמה כיון דמדדה לא אזיל טפי מנ' אמה אמרי' איקרי איניש דאזיל התם ונפיל מיני':