תוספות רי"ד על בבא בתרא כ.

(ג) פיסקא עשבים שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאיליהן כתב ר' יצחק זצוק"ל בתוספת. עשבים כמו תבן חשיבי שסותמין בטוב ולא דמי לירקות דקתני במס' אהלות דאין חוצצין ואינו נראה לי שאין חילוק בין עשבים מחוברין דבין העשבים ובין הירקות אם הן מחוברין אינן חוצצין אבל מיהו בחלון ממעטין דהכי תנן בפ"ח דאהלות יש מביאין את הטומאה וחוצצין מביאין ולא חוצצין חוצצין ולא מביאין לא מביאין ולא חוצצין. אלו מביאין וחוצצין כו' עד והעושה מקום לבנה בשבלים והארוס והקוסוס וירקות חמור ודלעת יונית ואכלום טהורים וכו' עד ואילן המסך על הארץ. פי' האילן המחובר חשוב אהל בין להביא טומאה בין לחוץ בפני הטומאה. וכן השבלים והארוס והקיסום וירקות חמור ודלעת יונית המחוברין חשובין אהל בין להביא טומאה בין לחוץ בפני הטומאה וכן האוכלין התלושין הטהורין שלא הוכשרו לקבל טומאה חשובין אהל בין להביא טומאה בין לחוץ. ואם הן אוכלין טמאין כגון שהוכשרו לקבל טומאה תנן בסיפא דמביאין טומאה שהן ממשיכין את הטומאה מצד זה לצד זה. שאם ראש האוכל הטמא מאהיל על כזית מן המת וראשו האחר מאהיל על הכלים טמאין ואינן חוצצין שאם כזית מן המת למטה והאוכל למעלה והכלי על האוכל אינו חוצץ שכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. ובסיפא תנן אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים וירקות המחוברים לקרקע חוץ מן הירקות שמנו. פי' לא כל המחוברין חשובין אהל כי אם האילנות ואותן הירקות שמנו חכמים דתנא ברישא. אבל כל הזרעים והירקות המחוברין אינן חשובין אהל לא להביא טומאה ולא לחוץ מפני שהן מתנענעין ואינן רחבים כמו אותן הירקות שמנו שמפני שהן רחבים אע"פ שמתנענעין הן חשובין אהל ואע"פ שכל הזרעים והירקות המחוברין לא חשיבי אהל לא להביא טומאה ולא לחוץ לענין למעט בחלון ממעטין כדתנן בפ' י"ג דאהלות אלו ממעטין את הטפח כו' עד ותבואה שבחלון וטעמא דמלתא דוודאי לחוץ מפני שמתנענעין לא הויא חציצה יפה אבל למעט בחלון אם הם מתנענעין מה בכך. מכל מקום ממעטין הן את החלון ואין בו פותח טפח. ואין לחלק בין עשבים לשאר ירקות. וכמו שיש חילוק בעשבים המחוברין בין לחוץ ובין למעט בחלון כך מצאתי שיש חילוק במלח דאלו גבי חציצה תנן ואילו לא מביאין ולא חוצצין כו' עד וכיפת הברד והשלג והכפור והגליד והמלח אלמא מלח לא חייץ. והכא תניא דמלח ממעטא. וטעמא דמלתא דלגבי חציצה כיון שהגרעינין מפורדין והוא מתפזר לא עביד חציצה דלאו כמחובר דמי אבל למעוטי בחלון ממעטי וראיתי שר' יצחק בר' מלכי צדק זצוק"ל בפי"ג דאהלות שכ' קשיא מלח אמלח. הכא תניא דממעט אלמא חוצץ. והתם תנן אינו חוצץ. ותירצנו מכח התלמוד דאמר רב בכל מחיצה כו' עד ה"נ מלח אגב קורה של חלון ממעטת מלח בלא קורה אינה חוצצת. ואינו נראה לי דאם איתא דקשיא חציצה אמיעוט אדמהדר תלמוד' לפרושי מילתא דרב ושמואל דלא פליגי הו"ל לאקשוי מתניתא לרב א"נ מתני' אמתניתא א"ו קום לי' לתלמודא דלא דמי מיעוט החלון לחציצה דאפילו מלח דלא עביד בחציצה ממעט בחלון:

(ד) אבל השלג והברד והכפור והגליד והמים. קשיא לי מים תיפוק לי דמקבלי טומאה וכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ ואי אמרת כגון שהן מים מלוחין דלא חזו לשתיי' או מי הים והרי הרוק ומי רגלים חשיבי משקה לקבל ומי הים נמי חשיבי להכשיר כדתנן בפ"ה דמכשירין המוליך את הספינה בים הגדול וצורפה ה"ז בכי יותן. וכל הראוי להכשיר ראוי לקבל טומאה. ואין להעמידה אלא במים שהיו ראוין לשתייה. ואחרי כן הסריחו דתו לא מקבלי טומאה אבל סרוחין מעיקרא מקבלי טומאה. ועיין כל הדינים הללו מבוארים בקונטרס בפ"ח דכלים: