תוספות רי"ד על בבא בתרא יח

(א) ה"ג אלא אמר רבינא קסבר ר' יוסי על הניזק להרחיק א"ע ואם יש גמרות שכתב בהן קסברי רבנן על המזיק להרחיק א"ע כל עיקר מילתי' לא אתי אלא לברורי טעמא דר' יוסי והאי דאמר קסברי רבנן כלו' בהכי פליגי רבנן ור' יוסי דרבנן סברי על המזיק להרחיק א"ע ור' יוסי סבר על הניזק להרחיק א"ע ומש"ה היה מתיר ר' יוסי בחרדל. ול"ג מכלל דר' יוסי סבר על הניזק להרחיק א"ע דהא עיקר תירוצי' דרבינא הוא הוא והיכי מייתי לה מכללא אלא ה"ג אי סבר ר' יוסי על הניזק להרחיק א"ע אפי' משר' וירק נמי אלא לעולם ר' יוסי על המזיק ס"ל. וה"ק להו לרבנן כו'. פי' ולעולם תיפשוט מהכא דהבא לסמוך סומך כדפרישית במה"ק. ואכתי קשיא לרבא. ובתר הכי מקשה לי' וסבר ר' יוסי על המזיק להרחיק א"ע בתימה. והתנן ר' יוסי אומר כו' א"ו ש"מ על הניזק ס"ל ופירוקא דרבינא עיקר. וכך נ"ל הנכון בעיני דה"ג לכל האי שיטה. ת"ש מרחיקין את המשרה מן הירק כו' טעמא דאיכא ירק הא ליכא ירק סמיך. פי' וקשיא לרבא דאמר דכל מאי דאסור בדאיכא אסור נמי אע"ג דליכא. דאמרי' דילמא מימלך ועביד. לא כי ליכא ירק נמי לא סמיך. והא קמ"ל דמשרה מזיק לירק. אי הכי אימא סיפא ר' יוסי מתיר בחרדל מפני שיכול לומר לו עד שאתה אומר לו הרחק חרדלך מן דבוראי הרחק דבוריך מחרדלי מפני שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלי. ואי לא סמיך היכי משכחת לה פי' התינח אי אמרת הבא לסמוך סומך היכא דליכא מש"ה מתיר ר' יוסי בחרדל כדפרישית במה"ק. אא"א אינו סומך היכי משכחת לה שיקדמו הדבורים כיון שהן מזיקין הו"ל למימר ור' יוסי אוסר בשניהן. כדפרישית התם אלא ש"מ הבא לסמוך סומך וקשיא לרבא. אמר רב פפא בלוקח. פי' לעולם הבא לסמוך אינו סומך. ואי אמרת היכי משכחת לה שיהא מתיר בלוקח. ומקשה אי בלוקח מ"ט דרבנן דאסרי הרי ברשות עשה כי בשלו עשה. ותו ר' יוסי מתיר בחרדל לחודי' אפילו משרה וירק נמי פי' כיון דאוקמיתה בלוקח הכל יתירו בין רבנן בין ר' יוסי אלא אמר רבינא. קסברי רבנן על המזיק להרחיק א"ע ור"י סבר על הניזק להרחיק א"ע. פי' רבינא אתא לתרוצי דרבא ולמיעקר תירוציו דרב פפא דליכא לאוקומה בלוקח דא"כ גם רבנן הוי שרי אלא לעולם הבא לסמוך אינו סומך ומאי דקשיא לך היכי משכחת לה לר' יוסי דיסמוך א' מהן ויתיר בשניהם. במאי קמיפלגי דרבנן סברי על המזיק להרחיק א"ע והילכך בין איכא ירק בין ליכא ירק מרחיקין את המשרה מן הירק ואת החרדל מן הדבורים אבל הדבורים אינם מזיקים את החרדל והילכך רשאי בעל הדבורים לסמוך שאינו מזיק אבל בעל החרדל [אסור] ואע"ג דליכא דבורים ור' יוסי דמתיר בשניהם משום דקסבר על הניזק להרחיק א"ע ולא על המזיק ואע"ג דקאי ניזק התם כל שכן היכא דליכא ומקשי אי טעמא דר' יוסי משום דקסבר על הניזק להרחיק א"ע אפילו משרה וירק נמי פי' אמאי קתני ור' יוסי מתיר בחרדל דמשמע אבל במשרה וירק לא אפילו משרה וירק נמי יתיר אלא לעולם קסבר ר' יוסי על המזיק להרחיק א"ע פי' ומש"ה מודה במשרה וירק והאי דפליג בחרדל. ה"ק ר' יוסי לרבנן בשלמא הנך תרתי דהיינו משרה וירק וכרישים מזקי לירק ובצלים וירק ובצלים לא מזקי למשרה וכרישים מש"ה מרחיקין המשרה מן הירק והכרישים מן הבצלים אלא חרדל ודבורים תרווייהו מזקי אהדדי. ומן הדין נתיר לבעל חרדל והדר קושיין לדוכתא אי אמרת בשלמא סומך היכא דליכא מש"ה בעל החרדל מותר כדפרישי' לעיל במה"ק. אא"א אינו סומך היכי משכחת לה שיהו קודמין בהיתר. ורבנן דבורים לחרדל לא מזקי לה כו' ומש"ה אנו אוסרים את החרדל ולא הדבורים שאין הדבורים מזיקין. ומהדר כדי לתרץ דברי רבא וסבר ר"י על המזיק להרחיק א"ע. פי' כמו שדקדקת מדקתני מתיר בחרדל משמע הא במשרה וירק מודה והתנן ר"י אומר אפילו הבור קדם את האילן ה"ז לא יקוץ כו' אלמא ר' יוסי סבר על הניזק להרחיק א"ע ואע"ג דקאי ניזק התם אין המזיק חייב להרחיק. אלא לעולם ר' יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו והא דקתני ר' יוסי מתיר בחרדל. לאו דמודה במשרה וירק דאיהו בכל שרי אלא לדבריהן דרבנן קאמר להו כו' ולעולם רבנן דאסרי כי איכא ירק ה"נ דאסרי אע"ג דליכא ירק. ור' יוסי דמתיר לא מפני שהבא לסמוך סומך היכא דליכא אלא איהו מתיר אע"ג דאיכא ירק. וכן הניזקין משום דקסבר על המזיק להרחיק א"ע ה"ג לכל האי שיטה והכין פירושא: