תוספות רי"ד על בבא בתרא קנו.

(יח) אמר ר"נ אמר שמואל בודקין לקידושין ולחלוצ' ולמיאונין מה שאמר רבא בפ' יוצא דופן דאין בודקין למיאונין בע"כ משום טעמא דנשרו הוא דאפי' אי בדקי לה ולא משכחינן סימנים אמרי' נשרו ומש"ה לא בדקי' לה דאי אמרת היכא דבדקי' ולא משכחי' סימנין לא אמרי' נשרו אלא הרי הוא בחזקת קטנה וממאנת א"כ אמאי אמר רבא דלא בדקי' לה ומחזיקי' לה בגדולה ומצריכי' לה גיטא ופסלי לה לכהונה והוא אסור בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו נבדקה דילמא לא הביאה סימנים ואכתי קטנה היא אלא לאו ש"מ דלא אמר רבא דלא בדקי' לה אלא משום טעמא דאפילו אי לא משכחי' חוששין שמא נשרו וכיון דאיפסקא הילכתא בפ' יוצא דופן אמר רב דימי מנהרדעי הילכתא חוששין שמא נשרו והנ"מ היכא דקדי' תוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא אבל אי לא בעל לאחר זמן לאו כבר למדנו משם דבכל ספק תורה לא סמכי' אבדיקה היכא דלא מצאנו סימנין לומר קטנים הן אלא כיון שהגיעו לכלל שנים חיישי' לשמא נשרו אבל באיסור דרבנן סמכי' אבדיקה ולא חיישי' שמא נשרו. וא"כ אין לנו לחקור אחרי דברי רבא דאמר התם קטנה שהגיעה לכלל שנותי' אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין היכי סבירא ליה אי חייש לשמא נשרו אפילו באיסור דרבנן כגון שלא בעל אחר שהגדילה אי בשבעל דוקא דהוא ספק תורה דאפי' אם תימצי לומר דבכל חייש רבא ואפי' באיסור דרבנן כבר איפסקא הילכתא דלא חיישינן שמא נשרו אלא היכא דבעל לאחר זמן דאיכא איסור תורה ואפילו הכי נוכל להעמיד דברי רבא דאמר אין בודקין בקידושי תורה קאמר אבל בקידושין דרבנן ה"נ דבדקינן ואם לא הביא השתי שערות ממאנ' כדשמואל ויפה תירץ רבי' יצחק מפאס זצוק"ל ומה שכתבתי עליו במהדורא תנינא אינו כלום:

וכיון דהתם איפסקא הילכתא הכי והכא נמי פסק תלמודא כשמואל א"כ יש לנו לפרש דהאי דאמר שמואל בודקין לקידושין לאו לקולא קאמר שאם קידש ראובן לאה והגיעו לכל שנים ובדקנו ולא מצאנו סימנין בראובן או [בלאה] להפקיע קידושין בלא גט דכיון דהוא איסור תורה חוששין שמא נשרו ולא אמר שמואל אלא כגון שפשטה ידה לאה וקיבלה עוד קידושין משמעון או שחזר ראובן וקידש את אחותה אז ודאי בודקין את ראובן (וגם) [ואם] לא מצאנו בו סימנים אנו מצריכין אותה גט גם משני וגם באחותה ולא סמכי' אשנים כיון דליכא סימנים אבל אם נמצאו בו סימנים הוי בחזקת גדול ואין קידושי השני קידושין ולא קידושי אחותה ולא אמרי' שמא אלה הסימנים עכשיו הביאם אבל בעת הקידושין הראשונים קטן הי' דכיון דבא לכלל שנים ועכשיו נמצאו בו סימני' כאשר אנו רואים אותו עכשיו כך אנו מחזיקים אותו מתחלה. ולמיאונין בודקין גם להקל שאע"פ שהגיעה לכלל שנים בודקין אותה ואם לא מצאנו בה סימנים יכולה למאן ולא חיישי' שמא נשרו כיון דלא בעל לאחר זמן לא הוו אלא קידושין דרבנן ואם הביאה סימנים אנה יכולה למאן ולאפוקי מדר' יהודא דאמר עד שירבה השחור על הלבן היא יכולה למאן כך נ"ל הפתרון ולא כמ"ש במה"ת:

(יט) פיסקא ואינו נותן גט עד שיגדיל בפ' יוצא דופן מקשה עלה בגמרא ולכי גדול בגט סגי ליה והתניא עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול מה מאמר בגדול צריך גט למאמרו. וחליצה לזיקתו אף ביאת בן תשע צריך גט לביאתו וחליצה לזיקתו. פירש אע"ג דביאת בן תשע חשובה ביאה כדתנן התם ואם בא על אחת מכל העריו' שבתורה מומתות על ידו והוא פטור מ"מ כיון דקטן הוא ולאו בר מיקנא הוא אינה מפקעת ביאתו זיקת יבמין והילכך לא מצי מפיק בגט בלחוד עד שיבעול אחר שיגדיל ואז בדקינן לי' אם הביא סימנים ולא סמכי' אשנים והאי דתני קנאה לא אהני אלא לפוסלה על האחין שאינ' מותרת אלא לו:

(כ) וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין כו' נראה לי דר' אליעזר גרסי' וכך מצאתי כתוב במקצת ספרים וכן עיקר שאם אתה גורס וחכמים יבואו שלש חלוקות בדבר דר"א סבר בין בשבת בין בחול צריך קנין בבריא וחכמים סברי בחול צריך קנין אבל בשבת לא ור' יהושע סבר בין בחול בין בשבת לא צריך קנין וא"כ מתני' דלא כר' מאיר ודלא כר' יהודא ומדמוקמי' מתני' כר' יהודא ש"מ דר"א גרסי' ולית במתני' אלא חלוקת ר"א ור' יהושע: