תוספות רי"ד על בבא בתרא קמו:

(י) הואיל ונכנס אחריו לבודקה. נ"ל דה"ג ונשואה הות ומפני שנכנס לבודקה והי' רוצה לגרשה אמרו חכמים שאינו דין שיירשנו ומיכן מוכיח שהמורד על אשתו וביני ביני מתה אשתו אינו יורשה כיון שאינו נוהג עמה כשורה:

(יא) מאן תנא דאזלי' בתר אומדנא פי' ולא אמרי' דברים שבלב אינם דברים. היכא דמעשה מוכיח כי הכא ובההוא נמי דזבין נכסי' משום דבעי למיסק לארעא דישראל. אבל ודאי אם לא פירש לו כי הוא רוצה לעלות לא"י אע"פ שהי' דעתו לכך התם אמרי' בפ' האיש מקדש דדברים שבלב אינן דברים. אי נמי כשהתנה עמה ולא נתקיים התנאי או התנת עמו ולא נתקיים התנאי. אע"פ שאמר בלבי היה להתקדש לו אינן קידושין מפני שלא הטעתו כדתנן התם דדברים שבלב אינם דברים מפני שאין שם מעשה המוכיח. ובמאי דתנן נמי בפ"ג דתרומות המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה (עלה) [עולה] ואמר שלמים שלמים ואמר עולה לבית זה שאני נכנס ואמר לזה שאני נהנה לפלוני ואמר לזה לא אמר כלום עד שיהא פי' ולבו שוין התם אע"ג דמעשה מוכיח כמו הלב בטל הלב היכא דהוציא אחר בשפתיו שנמצא הפה מכחי' את הלב והכי אזלי' בתר אומדנ' דליבא היכ' דאין הפה מכחיש את הלב ובגילוי מילתא בגיטא דקי"ל כאביי דאמר ברוך הטוב והמטיב ולא בטיל גיטא אע"ג דאומדנא דליבא מוכיח שחפץ לבטלו יש לומר שבעבור זה שמח שעדיין לא נתנו לה והרי היא ברשותו אי ליתן או לבטל אבל מיהו ביטול לא הוי עד שיבטל בפירוש עיין מה שכתבתי בריש נזיר: