תוספות רי"ד על בבא בתרא קלה.

(מט) אם הקלנו בשבוי' נקל באשת איש פי' השבוי' חומרא דרבנן היא שאסרו' לכהן שמא ניטמא' דמן דינא בחזקת כשרו' עומדת כדסב' ר' דוס' שהי' מכשירה לכהונ' והילכך אע"ג דאמרי שיש עדים היודעי' כי ניטמא' עד שלא באו לא מפקי' לה מחזקת' אבל אשת איש בחזקת איסור לעולם עומדת ולא מישתריא לעולם אלא עד שיתברר שאין לו אחים במותו והילכך אי אמרי דיש עדים היודעין שיש לו אחים יש לחוש שלא תינשא לשוק עד שיבאו אותם העדים ויעידו מה שהן יודעין:

(נ) מת יחזרו נכסים למקומם ראיתי מקשים ממאי דאמרי' בפ' החולץ גבי ספק ובני יבם שבאו לחלוק בניכסי יבם לבתר דפלג יבם בניכסי מיתנא אמר להו ספק מה נפשייכו אי אחוכון אנא הבא לי (מתנא) [מנתא] בהדייכו ואי לאו אחיכון אנא אהדרי לי ניכסי דאבא דפלג אבוכון בהדאי ואמר ר' אבא קם דינו ומה שנעשה בראשונה עשוי ואע"ג דאי הוה אכתי למיפלג הנכסים בין הספק ובין היבם והוה טעין הספק עם בני היבם כך טענתו טענה מיהו השתא קם דינא והכא אמאי אמרי' דאם מת יחזרו נכסים למקומן לימרו אחין מה שלא נטל מתחילה מחלקינו כדין נעשה והשתא דהוא מת וזה מודה דהוה אחינא נירש נכסיו ונ"ל לתרץ דהתם דפלג ספק עם יבם בניכסי מיתנא והשתא דמית יבם ובעי למידן עם בני יבם דדחו לי' מנכסי יבם ואמרי לי' דברי' דמיתנא את ואיהו אמר להו א"כ אהדרו לי דינא דעבד היבם אבוכון בהדאי ושקל פלג' בניכסי מיתנא דינא היא דאמרי לי' בני יבם כבר קם דינא דעבדת עם יבם אבינו ולא מצי ספק למהדר דינא משום דאינון תרי גופי יבם ובני יבם אבל הכא מה בעי אחין למימר להאי אח כבר קם דינא מאי דיהבת לי' מדידך ואנן לא יהבינן לי' מדידן והשתא ניפלוג בהדך כיון דחד גופא היא אמר להו כי יהבית לי' אנא מנתא מדידי אתון לא יהבתון לי' מידי אם כן חלקו שהיית' ראויין ליתן לו עמכם היא ועכשיו שמת הרי אתם יורשים אותו החלק ועמכם הוא ועד עכשיו הי' בגזלה אצלכם ועכשיו הוא לכם בירושה אבל בחלקי מה טענה יש לכם לירש הילכך לא דמי לההי' דינא כלל ואכתי קשיא לי דהתם נמי אומר הספק לבני היבם אותו השדה שחלק אביכם עמי מניכסי המת הוא עכשיו בידכם או תנו לי חלק בכל ניכסי היבם אם אני אחיכם או אם איני אחיכם ואני בן המת תנו לי אותו השדה שנטל ממני אביכם ואתם יורשים אותו עכשיו וכך שורת הדין נותנת שיתנו לי אותו השדה ממ"נ אלא משום דכבר קם דינא אלא פוטרין אותו ה"נ נימא קם דינא ונראה לי לומר דהיכא אמרי' דקם דינא הנ"מ לאחזוקי בידיהו מאי דנקטי ולא מצי ספק לאפוקי מידייהו אבל הכא דאחין לא נקטי מידי אלא הן באין לירש אותו האח ולירש גם אותו השדה שהי' של זה בחמס לא אמרי' קם דינא להוציא וליתן להם אלא ממ"נ אותו השדה של זה האח הוא:

(נא) ואלא דקאמרי לאו אחינא הוא אימא סיפא נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו. פי' וכיון דמודים שאינו אחיהם למה יירשו עמו הכל יהי' של אותו האח ואע"פ שגם אותו האח מודה כי אחיהם היא וראוים הם לירש עמו אפ"ה יותר אנו תופשי' הודאת המקבל מהודאת הנותן שאם הנותן מודה כי אני חייב לך והמקבל מודה שאינך חייב לי בתר הודאת המקבל אזלי' ולא בתר הודאת הנותן כדנפקא לן מטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור אף מדמי שעורים ואע"ג דהאי מודה כי שעורים הפקדת לי ופיו כמאה עדים ובעי למיתב לי' כיון דמקבל מודה שלא הפקדתי לך שעורים פטור דבתר הודאת מקבל אזלי' ולא בתר הודאת הנותן וכדכתבית לעיל בפ' המוכר את הבית גבי האחין שחלקו. הילכך כל הנכסים הם של זה האח שהחזיקן כי הוא אחיו. וגם הוא הי' מודה לו כל ימי חייו כי הוא אחיו ואם יבא קרוב מעלמא כגון דודו או בן דודו ורוצה לירש אותו אומר לו זה האח אני אחיו שהרי הוא בעצמו העיד כל ימיו כך ואין לכם טענה עלי כי אם אחיי היו ראוים לירש עמי וכיון שלא רצו לקבל חלקם אני אקח הכל שאם הם חמשה אחים והארבעה אינ' רוצים לירש מי יירש כל הנכסים. כי אם האח האחד החמישי שרוצה לירש ור' יצחק כ' שלא יירש זה האח אלא חלקו וחלק שאר אחיו יהא מונח עד שיבא שום יורש אע"פ שאינו אחיו ויטול אותם והרב' לומר דברים שאינם נראין לי כלל:

(נב) אמר רבא זאת אומרת מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור קשיא לי טובא אטו בכי האי גוונא דלא ה"ל למידע יש לומר בריא ושמא ברי עדיף אם כן האומר לחבירו שורך הזיק את שורי והוא אומר איני יודע נימא ברי עדיף ויתחייב לו אין לדבר סוף. אלא ודאי לא אמרי' הכי אלא במילתא דהו"ל למידע ומספק נפשי' כגון מנה לי בידך שהלוותיך והלה אומר א"י דהו"ל למידע ואם לא הלוהו יאמר לא הלויתני השתא דמספק נפשי' ואומר איני יודע נותן אמתלא לדברי התובע מש"ה אמר ברי ושמא ברי עדיף אבל הכא דלא הו"ל למידע ליכא למימר הכי ומה זה שדיקדק רבא מיכן ואביי הוצרך לדחותו שאני הכא דכמנה לאחר בידך דמי. ויש לומר כיון דהאי אח מסהיד עלי' שהוא בעל דינו כמותם אע"ג דאינהו לא הוה להו למיד' אמרי' בהו ברי ושמא ברי עדיף למאן דמחייב ואלו היה טעין האי אח דברי לי דאנ' אחיכון הוה מחייבי אבל בודאי אי לא הוה האי אח דאודי לי' לא הו' מחייכי אע"ג דאיהו טעין ברי ואינהו טעני שמא: