תוספות רי"ד על בבא בתרא קיג:

(ו) שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין כו' כתב רבינו שמואל זצוק"ל נראו בעיני דדוקא נקט שנכנסו לבקר הילכך רצו יעידו רצו יהיו דיינין אבל אם נכנסו כדי להעיד שהזמינום לשם והביאום לשמוע כדי להעיד הרי הן עדים לקמן הואיל ומתחילה לא היו ראוין לדון דלילה לאו זמן תחלת דין הוא. וכ"ש הכא דאם באו לשם עדות אין עד נעשה דיין וראי' לדבר בפ"ק דמכות דחשוב להו ר' יוסי התם עדים לפסול את השאר אם ראו עמהם את המעשה והן פסולין לעדות וחשיב לה עדות שנמצא אחד מהן קרוב או פסול ותיבטל עדות כולן ור' פליג עלי' ואמר מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש ואמרי' בגמרא ור' מודה נמי דהוה להו עדים בראיי' בעלמא אם באו לראות כדי להעיד ואמר רבא הכי אמרי' למיחזי אתיתו או לאסהידו אתיתו כלומר כשבאתם לראות את המעשה לאיזה דעת באתם הלראות או להעיד אי אמרי לאסהודי אתינן נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אי אמרי למיחזי אתינן מה יעשו שני אחין כו' ואמר ר"נ התם הלכה כר' וקי"ל רב נחמן בדיני נמצינו למדין שהבא לראות מעשה כדי להעיד חשבי' לי' עד ואפילו לפסול כל חביריו לבטל עדותן אם הוא פסול וכל שכן היכי דזמנוהו לבא לראות צוואת שכיב מרע כדי להעיד דשוב אינו עושה דין. והא דתנן בראש השנה ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד התם הוא שלא הלכו מתחלה כדי לראותו על מנת להעיד א"כ שוב אין היחיד יכול להיות דיין דאין עד נעשה דיין אלא כשראוהו ממילא בלכתם בשוק או שהיו יושבין במקום אחד ומשם ראוהו. וכאשר פי' רבינו שמואל ההוא דמכות למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו ראיית המעשה כך ראיתי שפירשו אותו רוב המפורשים ופתרון הזה נרא' בעיני קשה מאוד כחומץ לשינים וכעשן לעינים לפיכך אני רוצה להבי' כל המשניות השניות באותו הפרק על ענין העדות ומה שכתבו בגמרא עליהם ולבאר' היטב ולסלק מהם כל גימגום כפי יכולתי. הכי תנין התם על פי שנים עדים או ע"פ שלשה עדים אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתו' שלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזימו את השלשה ומנין אפילו מאה ת"ל עדים ר"ש אומר מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שנים זוממין אף השלשה אינן נהרגין עד שיהו שלשתן זוממין ומנין אפילו מאה ת"ל עדים אמרי' בגמרא אמר רבא והוא שהעידו כולם בתוך כדי דיבור א"ל רב אחא מדיפתא לרבינא מיכדי תכ"ד היכי דמי כדי שאילת תלמוד לרב מאה טובא הוו א"ל כ"א ואחד בתכ"ד של חבירו פי' אימת קאמרי' דאפילו אם הן מאה אינן נהרגין עד שיהו כולן זוממין דווקא אם העידו כ"א וא' בת"כ דיבורו של חבירו אבל אם הפסיקו בעדותן כ"א וא' יותר מכדי דיבור אינן נעשין כולן אגודה אחת לומר שאינן נהרגין עד שיוזמו כולן אלא כל אותן שהן ניזומין הן נהרגין ואותן שאינן ניזומין הן עומדין בכשרותן ועדותן קיימת והוא נהרג על פיהן כיון שלא נצטרפו להעיד בתכ"ד אע"פ שראו כולן המעש' ביחד ובאו לב"ד ביחד אינן מצטרפין להיות כולן בבת אחת עד שיעידו כולן בתכ"ד כל אחד בתוך כ"ד של חבירו אבל אם הפסיקו בעדותן הרי הן כשני כתי עדים שאם הוזמה הכת האחת והכת השניי' לא הוזמה הכת הראשונ' נהרגת וגומרי' את הדין ע"פ הכת השניי' והורגין אותו על פיהם וכדאמרי' לקמן הוא והן נהרגין והשניי' פטורה ונראה לי דהאי דאמר רבא והוא שהעידו כולן בתכ"ד דוקא כשלא התרו בהם הדייני' לומר להם למיחזי אתיתו אי לאסהודי אתיתו כדבעי' למימר לקמן אבל אם כשבאו להעיד שאלו אותם ואמרו להם כולם כי להעיד באנו כבר נעשו אגודה אחת בין לענין הזמה דבעינן שיזימו בין לענין שאם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ובלבד שיראו כולם כאחת כדבעינן למימר לקמן וזה שהצריך רבא להעיד בתכ"ד כגון שבאו והעידו מעליהן בלי שום התראת הדיינים א"נ לר' יוסי דלא איירי בהתראה ודוקא בשאר העדים בעינן שיעידו בתכ"ד כדי לצרפם עם השני' הראשוני' אבל השנים הראשונים אע"פ שהפסיקו בין זה לזה אין בכך כלום דלא מבעיא לר' נתן דאמר בפ' דיני ממונות בתרא שומעין דבריו של זה היום ולכשיבוא חבירו למחר שומעין דבריו אלא אפילו לת"ק דאמר אין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהם כאחת לא אמר אלא לאפוקי מדר' נתן דאמר אחד היום ואחר למחר ולא שיעידו בתכ"ד:

ר' עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחזיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו כו' . ראיתי מפרשים דר"ע לית לי' דר' שמעון וה"ק לא בא השלישי להקל שנאמר שעד שלא [הוזם] גם הוא אין השנים שהוזמו נהרגין אלא אע"פ שלא הוזמו כי אם השנים נהרגין הן ולא בא הכתוב אלא להחמיר על השלישי לעשות דינו כיוצא באלו אם הוזם גם הוא. ואע"פ שבלא לו היתה העדות מתקיימת מפני שניטפל לעוברי עבירה. ואינו נר' לי דמילתא דר' שמעון אליבא דכ"ע אתי וליכא מאן דפליג עלי' והאי דקתני לה בשם ר' שמעון לאו למימר דרבנן פליגי עלי' אלא לומר לך דהאי מילתא ר' שמעון קאמר לה אבל מיהו ליכא מאן דפליג עלי':

ור' עקיבא לא אתא אלא למידרש ההוא דרשא דעשה הכתוב הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה וקל וחומר למצוה ולאו לאפלוגי על רבי שמעון:

מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפי' מאה ת"ל עדים פי' האי נמי אליבא דכ"ע היא וליכא מאן דפליג עלה שאם העידו עשרה עדים בדבר ונמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ואמרי' בגמ' אמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה הרוג יציל כשהרגו מאחוריו נרבע יציל כשרבעו מאחוריו הורג ורובע יציל אישתוק כי אתא לקמיה דרבא א"ל יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר פי' רבי יהודא בי"ר נתן זצוק"ל הרוג יציל את הנידון שהרי ראה את המעשה וקרו' הוא אצל עצמו ותיבטל עדותן וינצל הנידון והעדים. הורג או רובע יציל את עצמו ואת העדים שקרוב הוא וראה את המעשה וזה הפתרון אינו נראה לי כלל שבראיי' בלבד שראו כאחת יפסול הקרוב או הפסול את השאר אלא א"כ העידו ביחד בב"ד אבל בראיי' בלבד לא שא"כ אין לדבר סוף ורבי' שלמה ספרדי פי' משם רבי' חננאל ורבי' גרשון זצוק"ל דהאי דמקש' הרוג יציל כגון שבא הוא עם העדים בעודו מוכר ואמר כי פלוני הכני וכיון שהי' בעת הראיי' ובעת הגדת העדות יציל וכן נמי הורג ורובע יודו בהדי העדים יודה ההורג שהוא הרגו ויודה הרובע שהוא רבעו ודמי כמי שהעידו עם העדים שאי אפשר לומר שלא ראו הילכך אם יודו ינצלו ותיבטל העדות כולה שהרי נכללו עמהם קרובים וזה הפתרון נ"ל נכון דלא חשבינן להו כאגודה אחת לפסול האחד את כולן אלא כשהעידו כולן לב"ד ולא בראיי' בלבד אמר ר' יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונו' תתקיים העדות בשאר ר' אומר אחד דיני ממונות וא' דיני נפשות בזמן שהותרו בהן אבל בזמן שלא הותרו בהן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש ואמרי' בגמ' היכי אמרי' להו אמר רבא הכי אמרי' להו למיחזי אתיתו אי לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתינן נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אי אמרי למחזי אתינן מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג הא הנפש ופירש רב יהודא בי"ר נתן זצוק"ל. בזמן שהותרו בהן שאותן הקרובים נשתדלו באותה העדות והתרו באותן עוברי עבירה שלא יעברו כן יתחייבו מיתה דמהשתא בטלה עדות כל האחרים מאחר שנתעסקו אלו להיות עדים אבל אם לא התרו הקרובים בהם אלא היו רואין עם האחרים לא בטלה העדות דמה יעשו שני אחין או אב ובן שראו באחד שהרג את הנפש וכי מפני שהן אחים יברחו להם ור' יוסי סבירא לי' דאפילו לא אתי אלא למחזי בטלה העדות דעדות קרובים היא דמשעת ראיי' קפדינן אקרובים מדקאמר ר' מה יעשו שני אחין שראו היכי אמרי' להו לקרובים לידע אם ראו לשם עדות ואם לאו. למיחזי אתיתו כשראיתם המעשה למה הלכתם לראותו הלכתם כדי להיות עדים או משום ראיית תימא בעלמא כדרך בני אדם שרצון לראות מלחמה. וכזה הפתרון פי' גם ר' שלמה הספרדי זצוק"ל משם הרבה מפרשים. וכתב ויש מי שפירש בו בזמן ההגדה אומר להם לראות באתם או להגיד העדות באתם ויש על הפירוש הזה פירכא ולא חפצנו להאריך. אמנם הדבר שקיבלנו מרבותינו הוא שפירשנו. והפתרון הזה נראה לי מר כלענה ואין הלב מקבלו ולא הדעת סובלתו. שבראיי' בלבד שראו ביחד יפסול הקרוב אותם. ואע"פ שנתכוין להעיד אם עדיין לא העיד וגם יש לפתרון זה כמה קשיות חדא דהא ר' אמר א' דיני ממונות וא' דיני נפשות בזמן שהתרו בהן. ואי בהתראת הקרובים מיירי שיתרו בעוברי עבירה התינח בדיני נפשות שצריכין התראה אבל דיני ממונות מה התראה הן צריכין אם ראו שהלוה ראובן לשמעון מנה מה התראה צריכין לעשות לו. ועוד הי' לו לומר בזמן שהתרו בו אמאי אמר בהן. וגם התרה הי' לו לומר ולא התרו שהרי בקרוב א' מיירי כדתנן נמצא א' מהן קרוב ועוד מאי האי דאמרינן בגמרא היכי אמרי' להו. ומי אמר שצריכין ב"ד לומר להם שום דבר עד ששואל היכי אמרי' להו ועוד מה לנו לשאול אותם למיחזי אתיתו אי לאסהודי אתיתו אין לנו לחקור אלא אם התרו בו הקרובים ואם לאו. ועוד מאי האי דאמר למיחזי אתיתו אי לאסהודי אתיתו כיון דעל ראיית המעשה קאי הו"ל למימר למיחזי אזליתו אי לאסהודי אזליתו ועוד ראי' גדולה שבראיי' בלבד אין הפסול פוסל את הכשר ואע"פ שמתכוין לראות כדי להעיד דתנן בפ"ק דראש השנה אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין זה עם זה אלא שאם יפסל אחד מהן יצטרף השני עם אחר אלמא אע"פ שראו ביחד כדי להעיד אין זה פוסל את זה מכל הני נראה לי לומר שאין הפסול פוסל את הכשרין בראיי' בלבד ואע"פ שנתכוונו להעיד עד שיעידו ביחד. ואותו הפתרון שדחה רבי' שלמה ספרדי הוא העיקר וכך היא פתרון כל השיטה ר' יוסי הי' מחלק בין דיני ממונות לדיני נפשות דדוקא בדיני נפשות אמרי' דנמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אבל בדיני ממונות לא. ור' פליג עלי' דאחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות עדותן בטלה בזמן שכשבאו ביחד להעיד בב"ד התרו בהן ב"ד באותן העדים ומה היא התראה כדאמרי' בגמרא היכי אמרי' להו למיחזי אתיתו אי לאסהודי אתיתו שקודם שיעידו שואלין אותן ומתחיל בהם שיגידו להם האמת למה באו אם באו להעיד או אם באו לראות היאך יגמור דינו של זה וכל מי שיאמר להעיד באנו אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה וכל מי שיאמר כי אני לא באתי להעיד שתתקיים העדות על פי מפני שאני קרוב אלא באתי לראות היאך יגמור דינו של זה. אע"פ שגם הוא הי' בראיית המעשה עמהם ומספר המעשה לב"ד עמהם כיון שהוא אומר כי לא באתי להעיד שתסמכו על פי אלא לראות באתי איני פוסל אותן אבל אם לא התרו בהן אלא באו כולם והגידו לב"ד והקרוב עמהם אינה בטלה שכך דרך העולם כל הרואים את המעשה באים לב"ד. בין רחוקים בין קרובים ומגידים הדבר שראו אבל לא על דעת זו שיסמכו ב"ד בעדותם כי הם יודעים כי הם קרובים אלא באים כדי לראות מה יהא בסופו ומגידים מה שראו לב"ד כדי לאמת דברי העדים הראוים להעיד. וזה הוא מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש שאם באו והגידו לב"ד מה שראו בעבור זה תיבטל עדות הכשרים אם לא נתכוונו להעיד ולהיגמר הדין על פיהם. אין זה דין שלא תיבטל עד שיתכוונו להעיד וכל מה שכתבתי במהדורא בתרא דמכות על כל זו השטה הכל הבל. וכך מצאתי כתוב בהלכות הגאונים וכן אמר ר' צמח גאון הלכה כרב נחמן דאמר הלכה כר' הילכך היכא דאתי לב"ד אמרי' להו לאסהידו אתיתו אי למיחזי אי אמרי למיחזי אתינן ולא לאסהודי לא מיפסלי הנך כשרין ומה דמסהדין שפיר מסהדין:

היו שנים רואין אותו מחלון זו ושנים רואין אותו מחלון זו ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי הן שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשני' פטורה. פי' אימת קאמרי' שאם העידו כולן ביחד שהן עדות אחת בין לגבי נמצא א' מהן קרוב או פסול שתהא כל העדות בטלה ובין לגבי זוממין שאינן נהרגין עד שיוזמו כולן דוקא אם היתה ראייתן כאחת שראו זא"ז. ואז הושוו כולן להיות ככת אחת אבל אם שנים היו רואין מחלון זה היאך הי' הורגו ושנים מחלון זה. והמתרה הי' עומד באמצע ומתרה בו נמצא כל השנים ושנים יכולין להעיד שהרגו על פ' התראה ויגמור הדין על פיהם ויהרג והרי הן עכשיו שתי כתות כיון שלא ראו אלו את אלו. ואם העידו שתי הכיתות עליו אע"פ שהעידו ביחד לא מצטרפי להיות ככת אחת שאם הוזמה הכת האחת ובטלה עדותה לא בטלה הכת השניי' אלא נהרג על ידן. וגם הכת שהוזמה נהרגת ולא אמרי' שלא תיהרג עד שיוזמו כולן אבל אם היו מקצתן רואין אלו את אלו. אע"פ שאין כולן רואין אלו את אלו נתחברו כולן להיות ככת אחת שאם ילכו להעיד כולן ביחד והוזמו מקצתן בטלו כולן ואינו נהרג על פי השאר וגם המוזמין אינן נהרגין עד שיוזמו כולן ודוקא אם העידו כולן בבת אחת כל אחד בתוך כדי דיבורו של חבירו או שהתרו בהן ואמרו כולן לאסהודי אתינן כדאמרן אבל אם באו לב"ד בזו אחר זו כל כת עומדת לעצמה. ואם נמצאת אחת מהן זוממת הן נהרגין והוא נהרג על פי הכת השניי' שאע"פ שהיתה ראייתן כאחת בעינן נמי שתהא הגדתן כאחת כדפרישית וכל זה היא אליבא דכ"ע וליכא מאן דפליג ואחרי שביארתי דין צירוף העדים היאך נעשין עדות אחת אני רוצה לבאר דין אין עד נעשה דיין אנה ראוי' לה' אמר ומה הוא טעם הדבר למה אין עד נעשה דיין. מה שכתב רבי' שמואל דעד שהוזמן להעיד שוב אינו ראוי להיות דיין דאין עד נעשה דיין ואוקי ההיא דתנן בראש השנה ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד כו' התם הוא שלא הלכו מתחלה כדי לראותו על מנת להעיד דא"כ שוב אין היחיד יכול להיות דיין. דאין עד נעשה דיין אבל כשראוהו ממילא בלכתם בשוק או שהיו יושבין במקום אחד ומשם ראהו אינו נראה לי אלא אע"פ שראה כדי להעיד וגם הוזמן בפירוש והוקבע להיות עד אם יש אחרים בלא לו שיעידו לפניו יכול להיות דיין כיון שאינו בצירוף הדיינין ובצירוף העדים שהרי יש שני עדים בלא לו. והילכך יכול להצטרף בצירוף הדיינין כאשר אני עתיד לבאר. וגם מה שכתב רבי' יצחק זצוק"ל בתוספותיו דשלשה שהוזמנו להעיד ביום כיון שהיא שעה הראוי' לדון יכולין לדון היום ומחר על פי אותה הראייה שראו הן בעצמן דאמרי' בהו לא תהא שמיעה גדולה מראיי' והאי דקי"ל אין עד נעשה דיין כשראה ביום היינו אם העיד כבר בב"ד אי נמי חתם על השטר לשם עדות כו' כל זה אינו נראה לי שאע"פ שראו את העדים ביום. כיון דלשם עדות הוזמנו אינן יכולין לדון על פי ראיית עצמן. ונמצא הן עדים והן דיינים ואנן בעי' שיוגמר הדין ע"פ שני עדים ושלשה דיינים כאשר אני עתיד לבאר. ומה שחילק ואמר שאם כבר הגיד עדותו שוב אינו נעשה דיין. וגם מה שכתבתי בפ' החובל במהדורא בתרא. וחילקתי בין עד שראה ועדיין לא הגיד ובין עד שהגיד שזה נעשה דיין וזה אינו נעשה דיין אינו נראה לי שבין הגיד בין לא הגיד תורה אחת להם. אם הוא רוצה להצטרף עם הדיינים ועם העדים אין עד נעשה דיין שיהא הוא עד והוא דיין. ואע"פ שלא הגיד עדותו ואם יש שנים עדים בלא לו. אע"פ שכבר הגיד עדותו יכול להצטרף עם הדיינים כיון שיש שנים עדים אחרים בלא לו. והדין עמד בשני עדים ושלשה דיינים וטעם דאין עד נעשה דיין לא מפני שמיפסל גופו כיון שראה או כיון שהגיד דאדרבה זה שראה העדות הוא יודע לרדת לעומקו של דין יותר מן האחרים ולא פסיל גופייהו אלא ר"ע ודוקא בדיני נפשו' משום דכתיב והצילו העדה דבעינן דיינין הראוים להפוך בזכותו אבל בשאר עדיות לא. א"כ טעם הדבר כדפירש רבי' שמואל משום דכתיב ועמדו שני אנשים אשר להם הריב לפני ד' והאי שני אנשים בעדים קא מיירי כדדרשינן בסנהדרין אשר להם הריב אלו בעלי דינין שני האנשים אלו העדים לפני ד' הם הדיינים נמצינו למדין מיכן שצריך להיגמר הדין ע"פ שני עדים ושלשה דיינין. וההיא דראש השנה דאמרי' לא תהא שמיעה גדולה מראיי' זה נאמר כשהדיינים בעצמן ראו הלבנה ביום שהן ראויין להיות דיינין שמקדישין על פי ראייתן ואינם צריכים עדים שם כיון שהדיינים ראו אותה דהשתא ע"פ שמיעה מקדשין ע"פ ראיי' לא כ"ש יותר היא חשובה ראייתן משמיעתן ויותר הם ברורים בדבר בראיית עצמן בשמיעה ששמעו מפי העדים שהרי כל ב"ד שמודה הנתבע בפניהם (אין) גומרין הדין ע"פ אותה ההודאה או אם רואין שזה חוטף מזה בפניהם. (אין) גומרין הדין ע"פ אותה הראיי' ואינן צריכין לעדים אחרים שיעידו להם וה"ה נמי בקידו' החוד' מקדשין ע"פ ראיית' ואינן צריכין לשו' עדו' אחרת אבל אם ראו בלילה כיון שאינן ראויין לדון אותה שעה נמצא שהן עדים ואינן יכולין לקד' ע"פ ראייתן אאין העד כשר להיות דיין שיהי' הוא עד והוא דיין אלא צריכין דיינים אחרים לקדש ע"פ עדותן. וכן נמי עדי' שהוקבעו להעיד אינן יכולין לגמו' הדין הם בעצמ' ע"פ ראיית' ואע"פ שמקבלין אותן עכשיו דיינין עליהם מפני שאע"פ שביו' ראו עדי' הם ואין עד רשאי להיו' דיין. אלא צריכים דיינים אחרים לגמור הדין ע"פ עדותם ואע"פ שלא הגידו עדותן אינן יכולין לדון ע"פ ראייתן כיון שאין שם עדים אחרים. דבעי' שיוגמר הדין ע"י חמשה. היכא דהן עדים שנים עדים ושלשה דיינים. ולא שיהי' א' מן העדים דיין. אבל ודאי אם היו העדים רבים אע"פ שהלכו קצתם והגידו עדותן לפני ב"ד ולא הספיקו אותו ב"ד לגמור הדין עד שהלכו להם או מת אחד מהם. ורוצים בעלי הדין לצרף אחד מן אותם העדים שכבר הגידו עדותן עמה' או שניהן כיון שיש עדי' אחרי' שמעידים לפניהם שלא יפסקו הדין על פי עדותם אלא ע"פ עדים אחרים מצטרפין הן שהרי יש כאן שני עדים ושלשה דיינים. ואע"פ שכבר העידו לא נפסל גופן בכך שלא הקפידה תורה אלא שלא יהי' הוא עד והוא דיין ואע"פ שלא הגיד. אבל אם יש עדים אחרים בלא לו אע"פ שהגיד יכול הוא לחזור ולהיות דיין. זאת היא הסברא שנראית בעיני עיקר ואין לזוז ממנה ואי ס"ד כל זמן שהן יושבין ניחוש דילמא הדר בי'. מיכן מפרש רבי' שמואל זצוק"ל. דאמאי דאמרי' (מכי) [גבי] שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו עושין דין דוקא במתנת ש"מ דהדרא אינן עושין דין. ואינו נראה לי כלל דאי במתנת ש"מ מיירי היינו מתנת בריא. ואמאי נקט שיכנסו לבקר את החולה. ותו דכל האי אם רצו עושין דין לא ילפי' אלא דאורעה כל הפרשה להיות דין ופרשות נחלות בש"מ מיירי ולא בבריא. מש"ה נראה לי לפרש דאע"ג דש"מ אם עמד מתנתו בטלה מ"מ מחליו יחזור לו. ולא אמרי' לא נעשה דבריו כ"א לאחר מיתה כי השכיב מרע רוצה שיתקיימו דבריו בחייו. ואע"פ שיכול לחזור במתנתו כל כמה דלא הדר בי' בפירוש אנן עבדי' כפי צוואתו ויהבי' לי' ואי הדר ביה ש"מ ליהדר והאי דאמרינן הכא ניחוש דילמא הדר ביה לאו למימרא דאם עמדו תו לא מצי למיהדר בי' דש"מ לעולם חוזר. אלא ה"פ כיון דאמרת דקנין חוזר כל זמן שהן יושבין אלמא לא נגמר הקנין ואינו קונה אלא כשיעמודו דכ"ז שהן יושבין הוא נושא ונותן בדעתו אם רוצה שיוגמר ולפיכך כ"ז שהן יושבין אינו נגמר אי הכי צווחת ש"מ נמי נימא כל זמן שהן יושבין לא נגמרה מחשבתו עדיין ואע"פ שכבר צוה ע"ד כן צוה אם תיגמר מחשבתו ולא תיגמר מחשבתו אא"כ עמדו דלא אלימ' צוואת ש"מ מקנין דבריא. וכי היכי דקנין דבריא לא נגמר אא"כ עמדו הה"נ צוואת ש"מ לא תיגמר אא"כ עמדו והיאך הן עושין דין מיד ונותנין המטלטל לאותו פלו' שציוה מיד ומשני דלא עבדי' דינא אלא דקמו והדר יתיבו שכבר גמר מחשבתו ונתקיימה צוואתו והילכך יהיב' ההוא מטלטל שצוה לאותו פלוני. אבל מיהו אע"ג דיהבי' לי' אם רוצה לחזור בו יכול לחזור בו כדין שכיב מרע. ומהדר לי' אבל מיהו כל כמה דלא חזינן בפירוש דהדר בי' אנן עבדי' כפי צוואתו ולא חיישי'. דילמא ליהדר בין שכך היא רצונו של שכיב מרע שנקיי' דבריו מיד: