תוספות ר"י הזקן על קידושין נח.

אותו דייק. דאיירי בבשר היוצא חוץ למחיצתו כגון עובר שהוציא את ידו בשחיטת אמו כדדרשינן בחולין והנאסר ביציאת חוץ אתה משליך לכלב (אבל) שמותר בהנאה. אבל הנאסר בכניסת פנים אסור בהנאה:

יצא בשר. מותרות בשביעית והפרי הראשון אסור לאחר הבעור:

מתנות הזרוע והלחיים והקיבה:

אפילו ישראל. אפי' הוא ישראל:

טובת הנאה דבר מועט שאם אמר ישראל לחברו תן תרומותיך לקרובי כהן ואתן לך כך וכך רשאי הישראל ליקח והוא יעשה בדבר מועט שהרי חייב הוא ליתנו לכהן ודוקא ישראל אבל מכהן עצמו אסור מפני מראית העין א"נ שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות והכי איתא כאן בירושלמי. וקאמר עולא שאע"פ שיש לישראל טובת הנאה בתרומתו שהאשה יש לה אותה טובת הנאה אינה מקודשת שלא נתן לה מעות. מקודשת וקס"ד בתרומה שהפריש תרומה לכהן:

כמו שהורמו ושלו הם ומוכרה לכהן שהרי זכה בהן מורישו כאילו הורמו. הואיל ונגמרה מלאכתן ועומדת לתרום הרי הוא כאילו הפרישה אבי אמו בחיי אביו ומעכבה לעצמו שכל כהן חייב להפריש תרומה מגרנו שהרי אסור הוא בטבל כישראל ומעכבה לעצמו ואף יורש זה יפרישנה וימכרנה וכן היא תמכרנה וממון נתן לה וה"ה דהוה מצי לאוקומא בשנפלה לו תרומה מבית אבי אמו כהן אלא לא רוצה לאוקומה הכי דא"כ קשיא ליה מאי קמ"ל פשיטא ואוקמה בטבלין ואשמעינן מתני' דכמי שהירם המוריש התרומה דמי דאי לאו כמו שהורמו לא זכה מורישו במתנות וחייב היורש ליתנם לכהן. ומסתברא דהלכתא כעולא ואע"ג דאמר רבא פ' בתרא דנדרים לגבי מודר דטובת הנאה ממון לא פליג אדעולא דהתם איירי במודר דאפילו ויתור אסור בו באלו הויתור הוא ממון גמור אבל עולא מיירי בדבר שצריך ממון כגון קדושי אשה דטובת הנאה אינה ממון אבל כהן שקדש בתרומה מקודשת ואפילו היא ישראלית שהרי היא מוכרת אותם לכהן. ובכתובות פ"ה נמי א"ר נחמן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ובמכות פ' אלו הן הלוקין נמי אסיק רבא דכמי שהורמו דמי לכל דבר שהוא מן התורה דקאמר מחיצה דאורייתא וכו' כדאיתא התם וכן פסק הר"ם: