תוספות ר"י הזקן על קידושין נב.

שהוכרו. בשעת קדושין ומסורין לביאה ולבסוף שכחו איזו קדשה לכל אח' ואח':

יע"ל קג"ם. סימני הלכות הם שנחלקו אביי ורבא. יאוש שלא מדעת באלו מציאות. עד זומם פ' דיני ממונות. לחי העומד מאליו פ"ק דערובין. קדושין שאין מסורין לביאה כאן. גילוי דעתא בגיטא בהשולח. מומר אוכל נבלות לתיאבון פ' זה בורר. בחמש נשים והיה בכלכלה שוה פרוטה לכל אחת ואחת. על ידי כולן. בשליחות כולן. (איתיה) בפומיה כלומר השלשה היה מפרש ואומר והרביעית משום דמספקא ליה לא היה מפרשה דמתניתין שמעי' קדושין המסורין לביאה אי הוו קדושין או לא. בפירות שביעית ואע"ג דאמר רחמנא לאכלה ולא לסחורה לא אמרי' קדושין שהאשה נקנית מהם כסחורה דמי אי נמי דלא אמרי' [דלא הוי] קדושין דלאו ממונו הוא אלא כיון שזכה בו ממונו הוא לכל דבר ומיירי קודם זמן הביעור. מקודשת דהא אמרי' נכריות מקודשות. בגזל דידה ולא אמרי' מדקבילתיה אחלתיה:

צרה. ואע"ג דאינה נאמנת צרה בחברתה לעדות שהאשה נאמנת שליחותה מיהא כיון דעבדא עבדא:

שבוע שמיטה. מספקא ליה אי כאוקימתא דרבא או כאוקימתא דאביי:

שאינו שלו. שלא קנה עד שנתיאשו הבעלים. שאינו ברשותו דכתיב כי יקדיש איש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. והא מדקתני סיפא מגופא דברייתא מקשי ליה ברישא והדר מקשי ליה ממתניתין: