תוספות הרא"ש על קידושין עג:

גמרא ג' נשים שהיו ישינות במטה וכו' ואין לטהר מטעם ספק טומאה בר"ה דכיון דאיכא ג' נשים כדאמרי' בריש ב' נזירים דהיכא דאיכא ג' בני אדם חשוב ר"ה משום דחשוב מקום סתירה אפי' דאיכא נשים הרבה כדתנן לא יתייחד איש עם ב' נשים וספק טומאה גמרי' מסתירת סוטה, ועוד דדמי לב' שהלכו בב' שבילין דממה נפשך הויא טמאה ועוד דמפ' בירוש' דלא ילפי' מעת לעת שבנדה מסוטה משום דלא דמי טומאה היוצאה מגופו לשאר טומאות:

ג' נשים שהיו ישינות במטה וכו' וא"ת והא הו"ל ספק טומאה בר"ה וספיקו טהור דאמר בכל דוכתין דג' בני אדם הוו כר"ה וי"ל כיון דישנות הוי שפיר מקום סתירה ועי"ל דה' נשים כחד גברא דמיין עי"ל דטומאה הבאה מגוף האדם לא ילפי' מסוטה לטהר כר"ה עי"ל דמיירי כגון שבאו לישאל בבת א' דכולם טמאות כדאיתא בפ"ק דפסחים בב' בני אדם שבאו שהלכו בב' שבילין ובאו לישאל שניהם בבת א' דשניהם טמאים משום דודאי א' מהם טמא הכא נמי כיון דודאי א' מהן טמאה לא מטהרינן משום ספק טומאה בר"ה כיון שבאו לישאל בבת א':

בדקה א' מהן ונמצאת טמאה היא טמאה וכולן טהורות דהוי כמו טהורה שישבה עם הנדה ונמצא כתם ביניהם דתולין אותו בנדה כדאי' בפ' האשה:

והא א"ר יוחנן אין ערער פחות מב'. אר"ת דעיקר מילתיה דר' יוחנן על מתני' דפ"ב דכתו' דאין מעלין לכהונה על פי עד א' וק' לפי' דהיכי מייתי לה הכא [הא] דפ"ק דגיטין שאני התם בההיא דכתובות דאיכא עד א' כנגד הערער ולהכי בעי ערער תרי וי"ל תלמודא הוה ידע דמסקנא דכתובות קאי מתחלה יצא לפוסלו ואח"כ בא עד א' להכשירו ואתי בי תרי ואמרי דבן גרושה ובן חלוצה הוא ובכה"ג קאמר ר' יוחנן דעד דעד א' אינו מועיל אע"ג דהעיד (שהכשיר) [להכשיר] והקול כמאן דליתנהו דמי (שהרי העד):