תוספות הרא"ש על קידושין נה.

גמרא בבא לחוב בדמיהן. פירש"י דכך פדייה דמייתי שני דמים ומחלל הבהמה בתנאי הא' עולה והא' שלמים ולא נהירא דהא לא שייך מידי לפלוגתא דר"מ ור' יהודה הילכך נר"ל בבא לחוב בדמיהן היינו שבא לגזול בהמה זו מן ההקדש ולהוציאה מרשותו כדי להתחייב להקדש כל מה שנוכל לספק שגזל והשתא הוי כעין פלוגתא דר"מ ור' יהודה דפליגי במתכוין לגזול מן ההקדש אם מתחלל או לא ואתי נמי שפיר הא דפריך וקדושת הגוף מי מתחלא והתנן אין מועיל אחר מועיל דמיירי שנתכוון להוציא הדבר מרשות בעליו דבנהנה גרידא יש מועיל אחר מועיל אפילו בקדושת דמים כדפ"ל וקסבר ר' אושעיא דאע"פ דמתכוין לגזול מן הקדש מ"מ שרי כיון שמתכוין לשם שמים כדי לעשות תקנה להקריב כל הספיקות ולר' יוחנן לא מיסתבר ליה הכי לפי שאין אומר לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה:

ההיא ר' יהודה היא וכו'. גם המקשה ידע מעיקרא דר' יהודה היא דכר"מ לא מתוקמא דכיון דס"ל דבשוגג אין מתחלל א"כ משכחת לה מועיל מועיל אחר מועיל אפי' בקדושת דמים אף אם נתכוון לגוזלה שהרי בשוגג אינה יוצאה לחולין ומעילה איכא משום דקא מתהני:

בקדשים קלים מי שמעת ליה דכיון שיש לו חלק בהם לא חשיב כמו מוציאו מרשות בעליו ומכניסו לרשות אחרת וא"ת מאי ק' ליה אפי' אי קדושת הגוף לא מיתחלא בקדשים קלים מ"מ יש תקנה לדבר דזכרים שימצאו יכולין ליקרב זבחי שלמים ם על תנאי אם עולות הן הרי מתכוין לגזול וחוזר ומשלם עולות אחרות תחתיהן והם עצמן יהו שלמי נדבה ואם שלמים היו הנך עולות יהיו נדבה. ועוד תי' ניחוש דילמא בכור ומעשר נינהו דלא שייך בהו חילול דבכור קדושתו מרחם ומעשר נמי מאליו קדוש וצ"ל דלהאי שינויא נמי דבא לחוב בדמיהן לעולם צריך להמתין לבהמה עד שתומם ותאכל בתורת בכור ומעשר אלא דלהך שינוייא יכול להפקיע כל ספק קדושה שעליה בלא מום הילכך גם קדושת שלמים צריך להפקיע ממנה: