תוספות הרא"ש על קידושין נג.

גמרא וסמיך [לי'] ואם על תודה תימא דהא מוקי לה כר' יהודה ור' יהודה לא דריש סמוכים אלא במשנה תורה כדאיתא בריש יבמות וי"ל דהא אמרינן התם היכא דמוכח ומופנה דרש ודילמא הכא נמי מוכח ומופנה ועי"ל דלאו סמוכים ממש קא דריש אלא ו' מוסיף על ענין ראשון כדכתיב וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו:

איש חולק אפי' בעל מום. לאו מאיש קא דריש אפילו בעל מום כדדרשינן פ' טבול יום כל זכר לרבות בעל מום ואיש איצטריך למעוטי קטן:

וקאמר דלית בה דין חלוקא וא"ת והרי גזל הגר דדרשי' בפ' ואלו מנחות לך הוא ולבניך אפי' לקדש בה את האשה אע"ג דלית בה דין חלוקה כדאמרי' בסוף הגוזל קמא דאין חולקים גזל הגר כנגד גזל הגר דאשה קרייה רחמנא וי"ל דלא דמי דהתם כתיב אשר ישיבו לך הוא לאחר שהשיבו ונותן לכהן ונחלק בניהם הוא דנק' שלך לקדש בה האשה אבל קודם חלוקה הוא דאיקרי אשם וכן מוכח התם דבעי רבא מהו שיחלקו גזל הגר כנגד גזל הגר מי אמרי' אשם קרייה רחמנא וכו' ומאי קא מיבעיא ליה הא איהו גופיה קאמר לעיל גזל הגר שהחזירו בלילה החזירו לחצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא אלא ודאי פשיטא ליה דאשם קרייה רחמנא אלא דמספקא ליה אם היה דוקא קודם שבאו ליד הכהנים אבל לאחר שבאו לידם חשיב לך או דילמא עד לאחר חלוקה אקשיה רחמנא לאשם ומסיק דאשם קרייה רחמנא עד לאחר חלוקה אבל הכא מקמיה דהדר ביה ר' יהודה כתיב וזה יהיה לך בקדש הקדשים מן האש משמע אפילו קודם חלוקה קרי ביה לכל צורכיך:

והתניא הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים חולקי' ובכמה דוכתי אשכחן לשום חלוקה בתלמוד בקדשים כדקתני לעיל איש חולק אפילו בעל מום ובזבחים פ' טבול יום ובשבת פ' שואל תנן מטילין חלשים על הקדשים מכל הני ליכא למיפרך דאיכא למימר דאיירי בקרבן אחר שחולקין ביניהם. אבל הכא לא דייק אלא משום דאין חולקי' דקתני היינו שחולקין אותו ביניהם כפול למאי חזי אלא ודאי חולקים היינו שאמר טול אתה חלקך כאן ואני במקום אחר כדפרישי'. ומשני מאי חולקים חוטפי' שהיה נוטל חלקו וחלק חבירו עד שהיה לו הרבה כדקתני מעשה בא' שחטף חלקו וחלק חבירו והיו קורים אותו חמצן אע"פ דמשמע דרובן היו עושים כן אלא אותו לבדו עשה היינו שחטף חלק גרגרן כמותו אבל אחרים היו חוטפים חלק הצנועים שהיו מושכין את ידיהם א"נ כשהיה חבירו (היה) מקפיד היה החוטף נקרא חמצו אלא פעמים שלא היו מקפידים אלא היה מניחו ליטול במקום זה והיה הוא נוטל במקום אחר ולא בתורת חלוקה שלא היה קונה לא זה ולא זה בתורת חלקו אלא מדעתם היו עושים דבר זה ולא בתורת חלוקה:

מאי חולקים חוטפים. הוה מצי למימר דקודם חזרה נשנית כמו מתני':

והרי שביעית דכתיב בה יובל היא. שביעית ויובל שוין לענין קדושת שביעית. ומהאי קרא דרשי' בפירקין דשביעית תופסת דמיה: