תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי יבמות ג:א:י
Tosafot HaRid on Yerushalmi Yevamos 3:1:10 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Yevamot 3:1:10) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →פתר לה כר"א עי' בדברינו בפנים דמבואר היטב בע"ה ואין להקשות האיך הוי זקוקה לחליצה לאחר מיתה הא כתיב דרכי נועם וכבר הקשה הש"ך ז"ל והניח בצ"ע ולפענ"ד נראה דהירושלמי לא ס"ל הא דלא הוי דרכי נועם אם תזקק לאחר מכאן והראיה דבר"פ כיצד קפריך הירושלמי ולמה לי קרא על א"א שלה"ב דאסורה פשיטא דא"כ תצטרך להמתין שמא ישא אביו אשה ויוליד בן ותהא אשתו זקוקה ליבום [וכה"ג מק' בתוס' ז"ל דלמה לי קרא פשיטא דהא דרכי נועם כתוב] והירושלמי לא פריך מדרכי נועם אלא וכ"ת אין ה"נ ויאמר קרא ובן ואב אין לו ופי' הרשב"א ז"ל דה"פ דהא אחיו ואביו אוסרין אותה להנשא אין אחיו קורא אני יי"ע ואביו קורא אני לא תהי' וגו' החוצה ויאמר קרא ובן אין לו ויש לו אח יי"ע ואם יש לו אב לא תהי' החוצה עיי"ש הרי דהירושלמי לא יליף זאת מדרכי נועם והא דנעשה מתים כחיים בבנים לענין יבום הוא ג"כ מקרא זה ילפינן בירושלמי מדכתיב ובן אין לו הא יש לו בן תהיה החוצה דאל"כ אפילו יש לו בן נמי לא תהיה החוצה דנהי דיבום לא שייך ביש בן אבל שייך לא תהיה החוצה והא דכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יי"ע אסורה עולמית אפילו כשמתה אשתו הוא משום דמאי מהני מיתתה דהא לענין עריות הבא מחמתה כחי' חשובה ולא מהני רק לענין אחות אשה לחוד אבל לא לאשת אח משא"כ באחיות יבמות דלאחר מיתה פקע זיקה שפיר חוזרת לזיקתה ומזה הירושלמי ראי' גמורה דשיטת הירושלמי הא דמתה בטלה זיקתה הוא לא למפרע דאל"כ אלא דלמפרע בטל זיקתה וכאילו לא היתה אחות זקוקה מעולם א"כ מאי מהני דמוקי כר"א דס"ל דאעפ"י שבטל הגורם לא בטל האיסור דמאי דמיון הוא זה דהתם לא בטל הגורם למפרע אבל הכא בטל למפרע א"כ אף כר"א לא אתיא אלא ע"כ דנפקע מכאן ולהבא ועי' בדברינו לעיל בר"פ כיצד ומתוך סוגיא הזאת יש ראיה ברורה לדברינו בר"פ ד"א ד"ה ר"י בעי אם בשנפל הבית כו' דכתבנו שם בפי' דברי ר"ח ז"ל דכתב רב לטעמי' דל"ל זיקה אבל אי יש זיקה [ופי' הרשב"א ז"ל אפילו מדרבנן] היתה אסורה עולמית הואיל ונאסרה שעה אחת לכו"ע והא הירושלמי בסוגיא דידן למ"ד דחליצה קנין והוי מדאורייתא זיקה גמורה [כדפריך שמעון בר בא מה בין חולץ למגרש] מ"מ מותר לאחר מיתה כדפריך אי לאחר מיתה יבום ומשני רק כר"א אבל לרבנן מתייבמת בשלמא מר"פ ד"א דאמר מתה ראשונה מותר בשניה לא קשי' על ר"ח ז"ל דדילמא לשיטת הירושלמי ר"י נמי ס"ל אין זיקה אבל הכא בהאי סוגיא דמפורש אפילו למ"ד חליצה קנין ואז פשיטא דיש זיקה ואף מדאוריית' מ"מ במתה מותר באחותה אלא ע"כ כדברינו דלא נפ"מ ביש זיקה ואין זיקה רק העיקר דלש"ס דילן למ"ד דיש זיקה שומ"י שמתה אסור באמה דלא פקעה הזיקה לאחר מיתה ולמ"ד משום במ"י מותר באמה וכדברינו שם וא"כ לשיטת הירושלמי אף למ"ד דיש זיקה לאחר מיתה פקעה לה זיקה והוי כמו בש"ס דילן דאין זיקה וגם ראיה מזאת הסוגיא דלא אמרינן לשיטת הירושלמי דכשמתה בטלה זיקתה למפרע כדברי הנמ"י ז"ל דהא באמת צריך טעמא מדוע נפקע למפרע ואי משום הסברא דכתב הנמ"י ז"ל כיון דמתה לבסוף ולא אתיא לידי חליצה ויבום איגלאי למפרע דלא היתה זקוקה לו וכתב בר"פ ד"א דלפיכך מתה הראשונה מותר בשניה משום כיון דלא בא לבסוף לידי מעשה חליצה או יבום איגלאי מילתא למפרע דלא היתה זקוקה לו ז"א דהא הכא דחלצה ומתה אחר חליצה ואעפ"כ לאחר מיתה מותר באחותה והכא ל"ל דנפקע הזיקה למפרע מטעם דלא אתא לבסוף לידי מעשה חליצה או יבום דהא חלצה אלא ע"כ מכאן ולהבא הוא ודו"ק: