תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי תרומות ח:א:ז
Tosafot HaRid on Yerushalmi Terumos 8:1:7 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Terumot 8:1:7) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →ריב"ז בשם ר' יצחק שאל היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע לו שהוא בן גרושה ובן חלוצה מה את עביד ליה כמו שהוא מת ויחזור הרוצח למקומו או כמו שנגמר דינו בלא כ"ג ואינו יוצא משם לעולם. רהיטת לשון הוא האי היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ועיקר האיבעיא הוא לענין רוצח ונדפס בשם הגר"א ז"ל בפירוש בזה"ל רוצח שגלה וכו' ובירושלמי שת"י לא משמע שזאת היא מהגר"א ז"ל אבל עכ"פ כונת האיבעיא בודאי פשוט דקאי לענין רוצח וע"ז פשיט ליה נשמעינא מן הדא מעשה של מגורת דיסקים ביבנה שנמדדה נמצא חסירה והיה ר"ט מטהר וכו'. הסוגיא הזאת חמורה מאי פשיטות היא להאיבעיא ועוד קשה להבין במאי דגרסינן בסוגיא הזאת אר"י זאת אומרת היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שעבודתו כשירה עד שיופסל בב"ד מאי קמ"ל ר"י בזה ועוד קשה להבין מאי דמסיק הדא אמרה ספק טמא ספק בע"מ עבודתו כשירה ומהרא"פ ז"ל והפ"מ ז"ל מגיהים בזה ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה הסוגיא הזאת דהנה הסוגיא הזאת בענין פלוגתא דר"ט ור"ע איתא בבבלי מס' קידושין דף ס"ו ע"ב והקשו בתוס' ז"ל וא"ת מאי משל הוא זה הרי במשל אפילו שנודע שפסול היה בשעת עבודה אפ"ה עבודתו כשירה כדמוכח בסמוך מקרא ובכה"ג גבי מקוה אם נמצא שמדידתו היתה תחלה בטעות טהרותיו טמאות למפרע אפילו לר"ט ואור"י ז"ל דבתרתי פליגי פליגי בטהרות שנעשו ע"ג למפרע מר אזיל בתר חזקה דמקוה ומר אזיל בתר חזקה דאדם ובשלא נודע חסרון המקוה למפרע ופליגי נמי במקוה שטבל בה כהן ועבד עבודה ובאו עדים והעידו שהיה המקוה חסר קודם הטבילה ר"ט אומר כשירה העבודה מידי דהוה אבן גרושה ובן חלוצה ואהא קאי המשל עכ"ל ז"ל ואילולי דברי התוס' בדבריהם הקדושים ז"ל הייתי מפרש כפשוטו דפליגי במקוה שספק הוא אימת נחסרה וכ"ת מאי משל הוא זה דהתם במשל אפילו נודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה למפרע אפ"ה עבודתו כשירה וכן המהרש"א ז"ל הוסיף דכן קשה נמי מבעל מום דע"כ שנודע עתה שהיה בעל מום בעת עבודה דאל"כ אימא השתא נעשה בעל מום דאוקמיה אחזקה שהיה שלם דהכא ליכא שוה חזקה אחרת לומר שהיה כבר בעל מום כמו במקוה דאיכא נמי חזקה להחמיר אדם זה בחזקת טמא וא"כ הוא מאי מייתי מודאי בעל מום אספק שהיה המקוה חסר ובתירוצם דבתרתי פליגי הא נמי ניחא דבתרתי פליגי ומייתי מודאי אודאי ודוק עכ"ל ז"ל ונראה לפענ"ד דאתי שפיר דנחקור הא דגזה"כ גבי כהן דהיה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה דעבודתו כשירה אם הוא מטעם דגזה"כ הוא דהכהן הוא בכהונתו עד שעה שנתודע להעולם דהוא פסול אבל בלא ידיעה לעולם כ"ז שאין ידיעה לעולם הרי הוא כהן כשר ואפילו לאחר שנתודע להעולם דהוא למפרע בן גרושה ובן חלוצה לא נפסל הכהן רק מכאן ולהבא מזמן הידיעה לעולם או דילמא דנפסל הכהן למפרע ורק הוא גזה"כ דאפ"ה הקרבן שהקריב כשר ומרצה ואי נימא דגזה"כ הוא דהכהן כשר כ"ז שאין ידיעה לעולם ומזמן הידיעה לעולם ולהבא נפסל שפיר ניחא דר"ט ור"ע פליגי אי אזלינן בתר המטהר או בתר המתטהר דר"ט ס"ל דאזלינן בתר המטהר דהרי הוא בטהרתו עד שיודע שנפסל ור"ע ס"ל דאזלינן בתר המתטהר דהרי הוא בטומאתו עד שיודע שטהר וע"ז אמר ר"ט ראיה לדבריו דאזלינן בתר המטהר עד שיודע לך שהוא חסר מנמצא בן גרושה ובן חלוצה דגזה"כ דאין הכהן נפסל רק משעה שנתוודע להעולם ואפילו כשנתודע להעולם על למפרע מ"מ הוא בכשרותו עד שעה שנתוודע להעולם וכן הוא גזה"כ אלמא דמצינו בתורה דאזלינן בתר המטהר דהא גבי כהן שהקריב כפרות דמחוסר כיפורים דהוא בטומאתו עד שעה שנתכפר כפרתו ולא אמרינן דטמא זה בחזקת טומאה הוא עומד לעולם הוא בטומאתו עד שיודע שטהור והי"ל להיות טמא עד שיודע שהכהן הוא בודאי אינו בן גרושה ולמה אמרינן דהכהן המטהר הוא בכשרותו עד שעה שנודע הפסול ולמה לא אמרינן להיפך דהטמא הוא בטומאתו עד שנודע לו כשרות הכהן ודאי וילפינן מזה לכל התורה כולה דאזלינן בתר המטהר ולא בתר המתטהר דנהי דבזה לא דמי מקוה לכהן שנמצא בן גרושה ובן חלוצה דבבן גרושה ובן חלוצה אפילו דהוא למפרע מ"מ אינו נפסל טרם הידיעה לעולם ובמקוה שנמצא חסר למפרע ע"י עדים היא פסולה למפרע וזה לא מצינן למילף מקוה מכהן שנמצא בן גרושה ובן חלוצה דהתם גזה"כ וחידוש הוא אבל זאת מצינן שפיר למילף מקוה מכהן בזה דאזלינן בתר המטהר דהמטהר בחזקתו עד שיודע פסולו בבירור ולא דהמתטהר בטומאתו עד שיודע טהרתו בבירור ז"א אלא דאזלינן בתר חזקת המטהר דאי ס"ד במקוה אזלינן בתר חזקת המתטהר והיא מבטל' חזקת המטהר אלא דהוא בטומאתו עד שיודע בבירור טהרתו ולא מפני חזקה דמקוה כמו כן הי"ל להיות גבי כהן נמי דיהא המחוסר כפורים בטומאתו עד שיודע ודאי הכשירו דכהן ולא מטעם חזקת הכהן דלא מהני חזקה דמטהר הגם דכהן הוא כשר עד שנודע ודאי פיסולו מ"ש אינו אלא מטעם חזקה דהא באמת הוא בן גרושה ובן חלוצה ולא היה כהן ודאי מעולם רק חזקת כהונה ועכשיו שנמצא בן גרושה ובן חלוצה למפרע ואינו נפסל למפרע לא שייך למימר דהשתא נתעלה בכהונתו והוי ודאי כהן ז"א דמהכ"ת נימא דהשתא הוא עדיף ממעיקרא דהא מעיקרא לא היה ודאי כהן אלא שהי' לו חזקה לחוד ובמאי עדיף השתא אלא ע"כ דחזקתו לא נפסל רק מכאן ולהבא אבל לא למפרע ולא איתרע חזקתו רק מכאן ולהבא אבל למפרע הרי הוא בחזקתו ואי ס"ד דחזקת טומאה דמתטהר אינו נטהר מחזקת המטהר אלא מודאי טהרה ולא מטעם חזקה הי"ל להיות בחזקת הטומאה דמחוסר כפרה ולא יטהר מחזקת כשרות דכהן עד שיודע ודאי הכשירו אלא מדמצינו גבי בן גרושה ובן חלוצה דהקרבן כשר ומרצה דהוא בחזקתו ואינו נפסל אלא מכאן ולהבא והקרבן כשר מצד דהוא בחזקתו הראשונה עד שעת ידיעה ולא אמרינן דחזקת טומאה דמחוסר כפורים לא נטהר מחזקת כהונה אלא עד שנודע בבירור כהונתו אלא אזלינן בתר חזקת המטהר ה"ג במקוה לא אמרינן דחזקת טומאה דאדם לא נטהר מחזקת המקוה עד שנודע בבירור טהרתו דבאמת מקוה וכהן שוין הן רק חילוק אחד ביניהם דבכהן גזה"כ הוא דלא נתרע חזקתו עד השתא ובמקוה בלא גזה"כ לא איתרע חזקתו עד השתא וכל החידוש דכהן דהוא דומה למקוה דהשתא הוא איתרע ועבודתו כשירה בלא חידוש אלא דכן הדין בעלמא ועפ"ז יומתק הירושלמי בסוגית דידן ויהי' ראיה מירושלמי לדברינו דהא דכהן שנמצא בן גרושה דעבודתו כשירה לאו דאמרינן שהוא פסול למפרע רק גזה"כ דעבודתו כשירה ז"א אלא דגזה"כ דכהן הוא בחזקתו עד השתא והשתא איתרע וילפינן מאל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי יש כהן עכשיו ואין כהן לאחר זמן אלא וכו' שנמצא בן גרושה ובן חלוצה וקרינן עליו אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אלמא דהוא כהן על הימים ההם ונ"מ לדינא באם נימא דהוה כהן והשתא איתרע או דהוא איתרע למפרע לענין גלות דערי מקלט אם נימא דהוא כהן ועכשיו איתרע הוי כמו שמת וחוזר למקומו ואי נימא דלא הוי כהן ונתחלל למפרע אך עבודתו כשירה מגזה"כ נמצא דהוי כנגמר דינו בלא כ"ג ואינו יוצא משם לעולם וזה הוי האיבעיא דריב"ז בשם ר"י ע"ז קאמר הפשיטות מהך ברייתא מפלוגתא דר"ט ור"ע וכדברינו דמוכח דע"כ הכהן כשר והשתא איתרע חזקתו משעה שנודע פסולו בעולם ור"ע מסיק עוד דאין פסולו אלא בב"ד וע"ז מסיק א"ר יוסי זאת אומרת היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שכבודתו כשירה עד שיופסל בב"ד פי' דלעיל מסקינן דקומץ ואח"כ מקטיר דאפילו כשנתודע באמצע העבודה גומר עבודתו בזה יש נ"מ בין אם נימא דהכהן כשר ועכשיו איתרע או דהכהן פסול למפרע רק עבודתו כשירה דאי עבודתו כשירה שפיר גומר עבודתו אבל אי הטעם משום דאין הכהן נפסל למפרע אלא משעה שנפסל בב"ד א"כ אם נפסל בב"ד באמצע העבודה אז אינו משלים העבודה והיינו דקאמר שעבודתו כשירה עד שיופסל בב"ד כלומר ומשנפסל בב"ד ונמצא דהכהן פסול א"כ אינו גומר העבודה ומסקינן בשמעתתא זו דאחר מיתת הכה"ג חוזר הרוצח לביתו ומשעה שנפסל בב"ד אז אינו גומר העבודה דהעיקר דלאו דרחמנא אכשר לעבודה אלא דרחמנא אכשר לכהן והשתא הוא דאיתרע וכ"ז פשטינן לה מברייתא דר"ט ור"ע הנ"ל ומסיק עוד הדא אמרה ספק טמא ספק בעל מום עבודתו כשירה דאת מדמה לה לבן גרושה ובן חלוצה פי' כי לפ"מ שביארנו דר"ט ור"ע פליגי בספק שנחסרה המקוה ואין אנו יודעין מאיזה זמן ור"ט אזיל בתר חזקה דהמטהר יליף לה מבן גרושה ובן חלוצה ור"ע אזיל בתר חזקת המתטהר ויליף לה מבעל מום כמו דנמצא בעל מום וספק אימת נעשה בעל מום דעבודתו פסולה דאזלינן בתר חזקת הטומאה של מחוסר כפרה או של חזקת אינו נתכפר בקרבן חטאת או של חזקת אינו שלמים ועולה אלא חולין ואינו נטהר ואינו מתכפר מחזקת התמות של הכהן עד שיודע בבירור תמימותו ועד שיודע שטהר א"כ לפ"ז מסיק בירושלמי עוד דבר חדש דממתניתין י"ל דהא דקתני ונמצא בעל מום דעבודתו פסולה דנמצא דמעיקרא היה בעל מום אבל בנמצא בעל מום עכשיו י"ל דעבודתו כשירה דאזלינן בתר חזקת המטהר ע"ז קאמר ספק בעל מום עבודתו כשירה אימתי בזמן שאתה מדמה לבן גרושה ובן חלוצה היינו לסברת ר"ט דאזלינן בתר המטהר אבל אם את מדמי לבעל מום דאזלינן בתר המתטהר וכסברת ר"ע דיליף מקוה שהוא ספק מבעל מום וס"ל דאזלינן בתר המתטהר א"כ גם בספק בעל מום עבודתו פסולה ע"ז מסיק ומקוה לאו ספק הוא בתמיה אלמא דאף בספק אזלינן בתר המתטהר ודו"ק: