תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי תרומות ו:ב:ה

רשב"ל אמר על תרתי אחרייתא למה מפני שיש בהם זיקת תרו"מ ולקט וכו' אין בהם זיקת תרו"מ אלא בנשיכת פיאה ובקמת פיאה אנן קיימין לית הדא פשטה שאילתי' דחילפיי דחילפיי שאל לקט בנשיכה מהו שיקדש א"ל ר"י והא תנינן לקט אית לך מימר פיאה בלקט ר"י א"ל על כולהון ע"כ. הסוגיא חמורה והמפרשים ז"ל הגיהו כל אחד ע"פ פירושו ולפענ"ד שאין כאן שום גירסא אחרת רק כמו שהיא לפנינו וע"פ היסודות החזקים שביארנו בע"ה במס' פיאה פ"ק הסוגיא הזאת קילורין לעינים בע"ה ועתה אבאר אלו היסודות בקיצור התוס' ז"ל במס' ב"ק דף צ"ד ע"א גבי מצות פיאה להפריש מן הקמה לא הפריש מן הקמה מפריש מן הכרי עד שלא מירחו מירחו מעשר ונותן לו והקשו התוס' ז"ל וא"ת תרומה נמי יהא חייב בעה"ב כדי שלא יפסיד לעני וכ"ת דתרומה בלא"ה יפריש העני וכל פיאה חייבת בתרומה ז"א דא"כ מקדים וכו' עכ"ל ולכאורה צ"ב מהיכי תיתי סלקא אדעתן דפיאה חייבת בתרומה יותר מן המעשר דפיאה פטורה מן המעשרות וחייבת בתרומה וצריך הבנה וביארתי שם דהתוס' ז"ל אזלי לשיטתם דלא ס"ל דפאה פטורה מן המעשרות מטעם הפקר כמו שפירש"י ז"ל שם בדף צ"ד הנ"ל אלא שיטתם ז"ל דפטורה מן המעשר מדרשת הספרי וז"ל במס' ב"ק דף כ"ח ע"א ופיאה דפטורה מן המעשר לא מטעם הפקר דהא קיי"ל כב"ה דאינו הפקר עד שיפקיר לענים ולעשירים אלא היינו טעמא דמיפטרא כדאיתא בספרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו אתה חייב ליתן לו יצאו לקט שכחה ופיאה שידך וידו שוין בו דאם עני הוא נוטל פיאה ע"כ. וא"כ י"ל דכיון דנפטרה רק מקרא דובא הלוי ואותו קרא מיירי במעשר ע"כ י"ל דלא מיפטרא פיאה רק ממעשר ולא מתרומה בשלמא לשיטת רש"י ז"ל דפיאה מיפטרא מטעם הפקר והפקר פטור מכל כדאיתא בת"כ קצירך דגנך משא"כ לשיטתם ז"ל דפטורא דפיאה ממעשרות הוא מקרא דובא הלוי ע"כ לא מצינו דפטורה רק ממעשר דהא קרא מיירי במעשר משא"כ בתרומה חייבת לכן הוא הו"א בתוס' ז"ל דכל פיאה חייבת בתרומה ולפ"ז אפילו אם נימא דמתרומה נמי מיפטרא הוא דווקא מתרומה דיש מקום לפטור גם מתרומה מקרא דובא הלוי אבל לא ממתנות עניים דמאי שייכות מתנות עניים כמו לקט שכחה ופיאה לקרא דובא הלוי:

ועוד כלל אחד בארתי שם ע"פ דברי התוס' ז"ל במס' ב"ק דף כ"ח ע"א הנ"ל דמסקי שם וטעמא דב"ש דילפי מלעני ולגר תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת שהיא כזו מה זו לעניים ולא לעשירים וב"ה ילפי משביעית יש לך נטישה אחרת שהיא כזו מה זו לעניים ולעשירים וכו' ולכאורה האי סיומא דמסיימי בתוס' ז"ל אין לו התקשרות עם דבריהן הקודמים ובארתי שמה בע"ה דודאי שייך לדבריהן הקודמין משום דבירושלמי איכא פלוגתא בין ר"י ורשב"ל בטעמא דב"ה דרשב"ל ס"ל דטעמא דב"ה דילפי נמי מלעני ולגר מדכתב רחמנא אותם תעזוב אותם הוי אותם מיעוטא זו לעניים ולא לעשירים אבל הפקר דעלמא הוא בין לעניים בין לעשירים ונמצא לפי הך דרשא דע"כ פיאה הוי הפקר וגלי רחמנא דהפקר דעלמא לא דמי לה ממיעוטא דאותם ואי ס"ד דפיאה לא מטעם הפקר האיך ילפינן ממיעוטא דאותם להפקר לדוגמא דממעטינן אבל מתפילין ממיעוט דא"ר ליחזקאל פארך חבוש עליך ממעטינן מתיבת עליך אבל דעלמא אבל לא נוכל למעט ממיעוטא דעליך חתן בעלמא אלא דבר להיפוכו אבל זה מניח תפילין ולא אבל דעלמא וה"נ ממעטינן הפקר זה לעניים ולא לעשירים אבל הפקר דעלמא הוא בין לעניים בין לעשירים וא"כ מוכח מכאן דע"כ דפיאה הוי הפקר והפקר זו לעניים ולא לעשירים. ומפני שהתוס' ז"ל כתבו בתחילת דבריהם דפיאה לאו מטעם הפקר דלב"ה אין הפקר עד שיפקיר לעניים ולעשירים וע"כ מסקי במסקנא דטעמא דב"ה משום דילפי משביעית והיא שיטת רשב"ל אבל לשיטת ר"י לב"ה נמי פיאה מטעם הפקר. ועיי' בפ"ק דמס' פיאה שבארתי שם סוגיא עמוקה בע"ה וע"פ כללים האלה נתבאר סוגיא דידן כעין חומר דר"י ורשב"ל אזלי לטעמם דלרשב"ל פיאה לא הוי הפקר ומיפטרא פיאה ממעשר או אפילו מתרומה מקרא דובא הלוי ונמצא דלא מיפטרא פיאה מן מתנות עניים וכל פיאה חייבת בלקט כמו ההו"א בתוס' ז"ל דכל פיאה חייבת בתרומה כן לפי המסקנא לענין מתנות עניים דאין להם שייכות לקרא דובא הלוי בוודאי חייבת אבל לר"י דפיאה מיפטרא מטעם הפקר והפקר פטור מכל אף בלא קרא דובא הלוי אלא ממעטינן מקצירך שדך זרעך כדפרש"י ז"ל במס' ב"ק דף צ"ד ע"א ובפי' המשניות להרמב"ם ז"ל ברפ"ק דמס' מעשרות [עי' בסוגיא דפ"ק דמס' פיאה הנ"ל שם השקלא וטריא אם פיאה חייבת בביכורים עיי"ש] ע"כ קאמר רשב"ל דהא דחכמים מתירין הוא דוקא בתרתי אתרייתא אבל בלקט שכחה ופיאה דרישא אין מתירין למה מפני שתרתי אחרייתא יש בהן זיקת תרו"מ משא"כ בלקט שכחה ופיאה ופריך ולקט אין בהם זיקת תרו"מ דהא איבעיא דלא איפשיטא היא והיא בעיא דחילפי לקט בנשירה מהו שיקדש וא"כ לפ"ז יש לך לפשוט האיבעיא הנ"ל דאי ס"ד דלא נתקדש הלקט הקדש לעניים עד שיפול לארץ א"כ משכח"ל זיקת תרו"מ דמהנשירה עד נפילה ראוי הוא לקרות אותו שם תרו"מ אלא ע"כ דנתקדש בנשירה א"כ אין בהם זיקת תרו"מ דבעוד שהוא מחובר אינו ראוי לתרו"מ ואין בו זיקת תרו"מ עד לאחר שנעשה תלוש ותיכף מנשירה הוא לקט ופטור מתרו"מ מקרא דובא הלוי וע"ז קאמר אלא בנשיכת פיאה ובקמת פיאה אנן קיימין ולית הדא פשטא שאילתא דחילפי בניחותא דלא מצינן למיפשט איבעיא דחילפי דלעולם אימא לך לקט לא נתקדש בנשירה והכא אנן קיימין בנשיכת פיאה [בנשיכה הוא כמו נשירה וכמו דקאמר בלישנא דחילפי לקט בנשיכה מהו שיקדש ועי' בבבלי בר"ה משילין מאן דתני משירין ומאן דתני משחילין עיי"ש] ובקמת פיאה דבפיאה דעומרין שייך שפיר זיקת תרו"מ קודם שנתהוה פיאה אבל בקמת פיאה לא הוי לו זיקת תרו"מ דקודם שנתלש הי' לו דין פיאה במחובר וכן בלקט דפיאה קיימינן דלשיטת רשב"ל פיאה חייבת בלקט כשהעני קוצר הפיאה דקמה הנושר הוי לקט דפיאה לא הוי הפקר אלא דפטורה מתרו"מ מקרא דובא הלוי ע"כ לא נפטרה רק מתרו"מ דמיירי קרא משא"כ ממתנות עניים וא"כ לית לן למיפשט שאילתא דחילפי דלעולם לקט לא נתקדש בנשירה ויש להם זיקת תרו"מ אבל הכא במתניתין אנן קיימין בלקט שכחה ופיאה כלומר לקט ושכחה מן הפיאה וכן הפיאה גופה בקמה דאין להם זיקת תרו"מ דפיאה גופה במחובר אין לה זיקת תרו"מ וכן הלקט והשכחה ממנה אין להם זיקת תרו"מ דאם לא נתקדש הלקט בנשירה עד שנפל לארץ וקודם הנפילה אין עליו דין לקט הרי היא פיאה וע"כ אין עלי' זיקת תרו"מ וזהו דווקא לשיטת רשב"ל אבל לר' יוחנן דפיאה נמי הוי הפקר ופטורה מטעם הפקר א"כ לא משכחת לה לקט ושכחה מפיאה אלא דבפיאה גופה יש אופן דאין עלי' זיקת תרו"מ כגון פיאת קמה ואילו תני במתניתין פיאה לבד היינו יכולים לומר דלא הי' עלי' זיקת תרו"מ הגם דפיאת עומרין יש להן זיקת תרו"מ הרי מצינן לאוקמי בפיאת קמה אבל מכיון דתני במתניתין גם לקט והאיך משכחת לה גבי לקט דאין עליו זיקת תרו"מ כיון דלא נתקדש בנשירה ומה תימר דבנשיכת פיאה אנן קיימין אית לך מימר פיאה בלקט בתמי' פי' אית לך מימר דפיאה חייבת בלקט דלר"י פיאה פטורה מלקט דפיאה פטורה מטעם הפקר והפקר פטור מכל וא"כ לא משכחת לה אוקימתא דידך אם לא דניפשוט בעיא דחילפי והוא בעיא דלא איפשיטא לחכמים ע"כ ר"י א"ל על כולהן דלא נחלק מתרתי אחרייתא להנך דרישא מפני שיש עליהם זיקת תרו"מ דהא ברישא ג"כ יש זיקת תרו"מ א"ו דלא קפדינן בזה דהי' לו זיקת תרו"מ ועי' במה שביארתי בפ"ק דמס' פיאה ותמצא טעם בע"ה ודוק: