תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי תרומות ב:א:כא
Tosafot HaRid on Yerushalmi Terumos 2:1:21 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Terumot 2:1:21) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →האיך עבידא נטע פחות משלשים יום לפני שביעית אין תימר מונין יש כאן מונין וכו' ואתיא כמ"ד מפני מונין ברם כמ"ד מפני החשד וקנסי שוגג אטו מזיד. לא מצאתי פירוש לתיבות הללו ובפ' כירה הגירסא להיפך כמ"ד מפני החשד ברם כמ"ד מפני מנין וקנסו שוגג מפני מזיד וכל המפרשים ז"ל דחקו א"ע יש מקיימין עיקר הגירסא דפ' כירה ויש מקיימין עיקר הגירסא כמו הכא ולא הבנתי פירושיהן והנו"י ז"ל כתב דעיקר הגירסא כמו שהיא כאן ומפרש דקאי על הא דר' אחא דמוקי במזיד כר"מ אבל בשוגג הא ר"מ ס"ל דבשוגג יאכל אף בשבת ואי כמ"ד מפני החשד ולפיכך קנסו בשוגג מפני מזיד בשביעית משא"כ בשבת דלא נחשדו הא איתא לעיל בירושלמי דאימתי לא נחשדו גבי שבת רק דווקא גבי בישול אבל נחשדו להיות מניחין א"כ בברייתא הזאת דמיירי ממניח וע"ז נחשדו א"כ אף בשוגג לא יאכל ודבריו תמוהין דממ"נ היכי מיירי הברייתא אי קודם גזירתא [עיי' בבבלי במס' שבת דף ל"ח ע"א] הא לא נחשדו על הנחה כמו על בישול ואי לאחר גזירתא א"כ לא תלי בפלוגתא דמונין או מפני החשד דאפילו למ"ד דמונין וס"ל לא נחשדו גם על שביעית רק מפני מנין נמי קשה כיון דלאחר גזירתא דנחשדו בפירוש גזרו על השוגג במניח כיון דנחשדו ע"ז שיניחו ולא תלי כלל בפלוגתא דמונין ובאמת הא דמוקי ר' אחא במזיד כר"מ הוא בוודאי קודם גזירתא. אבל האמת יורה דרכו דזה קאי על הא דפ"ב דמס' שביעית כאשר נבאר בע"ה דגרסינן שם נטעו ומת בנו מהו שיהא מותר לקיימו [וכההיא דאיבעיא לן בבבלי במס' מ"ק דף י"ג ובגיטין דף מ"ד מהו שיקנסו בנו אחריו לדידי' קנס הו רבנן והא ליתא או דילמא לממונו קנסוהו רבנן והא איתא ומדייק שם דלא קנסו] תני ר' יעקב בר אביי דברדליה נטעו ומת בנו אסור לקיימו וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ג דשמיטה ויובל הי"א וגבי נטייבה או נדיירה פסק כש"ס דילן דלא קנסו לבנו והיינו מטעם דכתב גבי נטיעה כיון דמפני מראית העין הוא בנטעו פחות מל' יום לפני שביעית שמא יאמר הרואה בשביעית נטע אותם והוא מפני שישראל מונין לשביעית א"כ מה לי הוא מה לי בנו בשלמא גבי נטייבה או נדיירה דהוא מפני קנס קי"ל דלא קנסו בנו אחריו אבל גבי נטיעה דהוא משום שישראל מונין לשביעית וגבי נטיעה דשייך מנין א"כ מה לי הוא מה לי בנו. והנה בהא דמבעיא ליה להירושלמי גבי נטיעה אם בנו מותר לקיימו והא דפשיט דבנו אסר לקיימו יש לחקור כאיזה מ"ד אתיא אם מפני המנין או מפני החשד ובוודאי הפשיטות דאסור לקיימו יש לפרשו בשני פנים או דמפני קנס וס"ל דקנסו בנו אחריו דלממונו קנסו רבנן והא איתא או דמפני מנין ובוודאי בני אסור לקיימו אבל האיבעיא דמבעיא לן ע"כ לא אתיא כמ"ד מפני מנין דאי מפני מנין מה לי הוא מה לי בנו וע"כ דאזיל האיבעיא כמ"ד מפני החשד וע"כ מיבעיא ליה אי קנסו בנו אחריו לדידי' קנסו והא ליתא או לממוניה והא איתא והיינו דמסיק הירושלמי שם כמ"ד מפני החשד וע"כ מיבעיא ליה אבל מפני המינוי כצ"ל ונתחלפה אות מ' באות ב' וטעות דמוכח הוא ברור כשמש דבינוי אינה שום תיבה וע"כ דנתחלף אות מ' באות ב' והוא דבר מענינו דפליגי אם מפני החשד או מפני המנין וע"ז קאמר וע"כ אתיא כמ"ד מפני החשד ע"כ מיבעיא ליה אם קנסו בנו אחריו אבל כמ"ד מפני המיניי [או דב' יודי"ן של תיבת המיניי הראשון הוא וא"ו וכן צ"ל מינוי והכל אחד] אב ובנו מונין א"כ מה לי הוא מה לי בנו דאב ובנו מונין א"כ מאי קא מיבעיא ליה וע"כ כמ"ד מפני החשד אבל להפשיטות אינו מוכרח דא"ל מפני המינוי וא"ל מפני החשד וקנסו בנו אחריו דלממונו קנסו רבנן והא איתא וז"ב כשמש. והשתא בסוגיא הזאת דעיקר הפלוגתא מפני המנין ומפני החשד ע"ז קאמר ומסיק הא דשביעית כדרך הירושלמי כידוע לבעלי הירושלמי ואתיא כמ"ד מפני החשד ע"כ מיבעיא ליה ברם כמ"ד מפני מנין וקנסו שוגג מפני מזיד בתמיה כלומר אין שייך לומר מפני קנס דקנסו שוגג מפני מזיד וא"כ מאי מיבעיא ליה מה לי הוא מה לי בנו כיון דלא הוי משום קנס אלא מפני המנין ואב ובנו מונין כדאיתא שם אלא ע"כ דמפני החשד ומטעם דקנסו שוגג אטו מזיד וע"כ מיבעיא ליה אם קנס לבנו לדידי' קנסו רבנן והא ליתא או דילמא לממונו קנסו והא איתא ודוק: