תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פסחים ב:א:ג
Tosafot HaRid on Yerushalmi Pesachim 2:1:3 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Pesachim 2:1:3) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →מכיון שפיררו בטל וכו' אפילו לבהמת הפקר וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל עי' בשו"ע או"ח סי' תמ"ח וראיתי מקשים על פירש"י ז"ל במכילתין דף ה' ע"ב ש"מ אין ב"ח אלא שריפה פירש"י ז"ל דאי השבתתו בכל דבר ס"ל לאוקמי' ביו"ט ויבערנו ע"י דבר אחר יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים עכ"ל ז"ל וקשה האיך רשאי להאכילו לכלבים. וזהו קושיא עצומה. ולכאורה קשה עוד דמי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן ולמה לא פירש כלשון המשנה בחכמים דפליגי על ר"י גרסינן וחכ"א מפרר וזורה לרוח ומטיל לים ויפרש רש"י ז"ל דאי השבתתו בכ"ד ה"ל לאוקמיה ביו"ט ויבערנו ע"י דבר אחר דיפרר וזורה לרוח ומטיל לים ולמה תפס הביעור דיאכילנו לכלבים. וגם למה שינה מלשון המשנה גבי מטיל לים דבמשנה גרסינן מטיל לים ורש"י ז"ל כתב וישליכנו לים. ונראה לפענ"ד ע"פ הירושלמי הזה לתרוצי זאת בע"ה. דהנה המג"א ז"ל פסק בסי' תמ"ח דמותר להשליך ככרות שלימות בבהכ"ס בער"פ לאחר חצות ומביא ראיה דהאיך יטיל לים הא הדגים יאכלהו א"ו דלא אסור אלא כשמאכיל לבהמת הפקר דחשוב קצת הנאה כשמשליך לפני' אבל כשאינו משליך לפני' מותר א"כ ה"נ משליך לבהכ"ס אע"פ שאח"כ יטלנו חזירים. וכ"כ בסי' תמ"ח. ולפענ"ד נראה דאינו כן וכן איתא בירושלמי דסוגיא דידן דאינו מותר להשליך לבהמת הפקר אלא במפרר כיון שפיררו בטל אבל בלא פירור וככרות שלימות אסור להשליך ודלא כדס"ל לר' ירמיה ככרות וכ"כ בהדיא בהגהת אשר"י ז"ל בפ' כ"ש בשם הריב"ק ז"ל. דאסור להשליך לבהמת הפקר חמץ והא דתנן במתניתין ומטיל לים היינו משום דנימוס במים קודם שיבוא לידי איסור עיי"ש והוא כסוגית הירושלמי דידן דוקא כשפיררו בטל אז מותר אבל בלא פיררו אסור להשליך אפילו אין הבהמה לפניו:
ועי"ז נבין סוגית הש"ס בדף כ"ח במכילתין איבעיא להו מפרר וזורה לרוח ומפרר ומטיל לים או דילמא מפרר וזורה לרוח ומטיל לים בעיניה ]ופירש"י ז"ל או דילמא לרוח הוא דבעי פירור שמא יזרקנו שלם וימצאנו אחר ויאכלנו אבל לים מטיל בעיניה דממאיס ונימוק מאליו עכ"ל ז"ל[ ותנן נמי גבי עכו"ם כה"ג משחק וזורה לרוח כו' ואיבעיא להו כו' כו' אמר רבה מסתברא עכו"ם דלים המלח קאזיל לא בעי שחיקה חמץ דלשאר נהרות קאזיל בעי פירור ]פירש"י ז"ל ים המלח אין ספינה עוברת בו. ובחמץ דלשאר נהרות קאזיל בעי פירור שמא תפגע בו ספינה ותטלנו ולאו אדעתייהו עכ"ל ז"ל[ כו' תניא כותיה דרבה תניא כותיה דרב יוסף כו' פירור לרב יוסף לא קשיא הא בחיטי הא בנהמא ע"כ הסוגיא שם. והקשה בס' מקור חיים דהאיך חיישינן שמא תפגע ספינה ותטלנו ולאו אדעתייהו היכי שייך למיחש לתקלה דמי יטול ככר מן המים בפסח ויאכלנו עיי"ש דחיישינן לתקלה אחר הפסח דלא ידע דהוי חמץ שעבר עליו הפסח וידמה שהושלך אחר הפסח לתוך המים עיי"ש דעמל מאד לפרש האי סוגיא עיי"ש ולדידי קשה הא מוכח ממס' ע"ז דף "ג ע"ב דאפילו דיפרר לרוח חיישינן ג"כ לתקלה שמא יבוא אדם וילקטן א"כ מאי מהני לפררם לרוח הא סוף סוף איכא תקלה ע"כ נראה לפענ"ד דכשנדקדק דברי רש"י ז"ל מדוע בהאי בעיא פירש"י ז"ל דבעי פירור שמא יזרקנו שלם וימצאנו אחר ויאכלנו עכ"ל ז"ל ולא מסיק ולאו אדעתייהו ובהפשיטות דרבה דמחלק בין ים המלח לשאר נהרות פירש"י ז"ל דבשאר נהרות בעי פירור שמא תפגע בו ספינה ותטלנו ולאו אדעתייהו עכ"ל האי תיבה דלאו אדעתייהו הו"ל לרש"י ז"ל לפרש בתחלת הסוגיא בהאיבעיא ע"כ נלפענ"ד דבאמת דבחמץ לא חיישינן לתקלה דאיזה ישראל יוציא מן המים ויאכל בפסח כקושית המק"ח ז"ל הנ"ל אלא דבחמץ לאו משום דחיישינן לתקלה ז"א אלא אפילו בלא תקלה לישראל נמי אסור דשמא יזרקנו שלם וימצאנו אחר ויאכלנו והאי אחר אפילו עכו"ם דהא אסור להאכילו לבהמת הפקר אפילו אין הבהמה לפניו. ע"כ לא פירש"י ז"ל גבי חמץ שמא תפגע בו ספינה ותטלנו ולאו אדעתייהו דז"א דהא בחמץ חיישינן משום שמא ימצאנו אחר הוא נכרי ויאכלנו משא"כ בהפשיטות דרבה דמשוה עכו"ם וחמץ להדדי רק דמחלק בין ים המלח לשאר נהרות. וקאמר עכו"ם דלים המלח קאזלי לא בעי שחיקה וה"ה פירור בחמץ חמץ דלשאר נהרות קאזלי בעי פירור וה"ה שחיקה בעכו"ם. וכיון דהשתא קאי על תרווייהו על עכו"ם ועל חמץ ]וכדאיתא בתוס' ז"ל[ ע"כ פירש"י ז"ל בעי פירור ]ר"ל וה"ה שחיקה[ שמא תפגע בו ספינה ותטלנו ולאו אדעתייהו ר"ל דהא לא יעלה על דעתי' דכסף או זהב ההוא הוא מן העכו"ם ומזה שייך לאו אדעתייהו וכיון דלהמסקנא גם לרב יוסף בעי פירור גבי חמץ קשה בחיטים וכל חמץ קשה וקי"ל דזורה לרוח אסור ביו"ט דהוי תולדה דזורה כדאיתא בירושלמי בפ' כ"ג וכ"כ המג"א ז"ל באו"ח סי' תמ"ו וכן כתב הג' רע"א ז"ל והק' על בעה"מ ז"ל וכ"כ כמה אחרונים ז"ל א"כ אסור לזורה לרוח ביו"ט. והנה בענין אם מותר לפרר לחם לתרנגולים בשבת דעת הפוסקים ז"ל דמותר דאין טחינה אחר טחינה ועי' בב"י ז"ל באו"ח דלדעת רש"י ז"ל אסור ועי' בשלטי הגבורים ז"ל במס' שבת פ' כ"ג דדעת הרשב"א ז"ל והר"א מזרחי ז"ל בדעת רש"י ז"ל דאסור וא"כ קשה היכי קאמר רבא דש"מ דאין ביעור חמץ אלא שריפה דאי השבתתו בכ"ד ס"ל היה יכול לקיים התשביתו ביו"ט וקשה הא איזה תשביתו יקיים הא זורה לרוח אסור ביו"ט ואלא רק להטיל לים הא בחמץ קשה ע"כ דבעי פירור לכו"ע וביו"ט הא אסור פירור אלא ע"כ דמוכרח לומר דרבא ס"ל דיכול להשליך לים ר"ל בעיניה כמי שהוא וס"ל כר' ירמיה דמותר אפילו ככרות אפילו בשלא פיררו ובטל וכיון דמותר להשליך ככרות שלימות לים א"כ מותר גם להאכילו לבהמת הפקר ע"כ פירש"י ז"ל במקום הזה אליבא דרבא דמכריח דאין ב"ח אלא שריפה דע"כ אי תשביתו בכ"ד ס"ל לאוקמיה ביו"ט ויבערנו ע"י דבר אחר ואיזה דבר אחר מותר ביו"ט ע"ז מסיק דע"כ יאכילנו לכלבים או ישליכנו לים ר"ל בעיניה ככרות שלימין ומכריח רש"י ז"ל בשיטת רבא כן. ודוק: