תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה ז:ה:ב

מעתה אל יהא לו קדושה קדושתו מאליו למדו כו'. עיין בפנים פי' הסוגיא ומובן בזה מאי דגרסינן בברכות (לה ע"א) חד דאמר רחמנא אחלי' והדר אכלי' ולכאורה שפת יתר הוא האי והדר אכלי' דהא בעי למילף דצריך חילול ודי אם יאמר אחלי'. אך לפי דברינו בדיוק גדול קאמר דמתחילה אחלי' והדר מותר לאכלו אבל קודם החילול אסור לאכלו דהוא קדש ובעי פדיון וזהו עיקר הילפותא מהך קרא דעל החילול יש מקרא אחר. וכן כתב להדיא הרשב"א ז"ל בברכות שם בשם הראב"ד ז"ל וז"ל פי' לא שנחליף את האותיות ונעשה הלולים כמו חלולים אלא פירושא בעלמא הוא שההלול הזה שאמרה תורה היינו הילול של חילול כשמחללין קדושתו על פדיונו אבל עיקר החילול ממקום אחר למדנוהו מדכתיב אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו וגו' אלא שמשם לא למדנו מתי יהי' החילול וכאן גילה הכתוב שהוא בשנה הרביעית דדרשינן האי קדש הילולים שהא מהולל כקדש שלא יאכל פריו בלא פדיון שיפדנו בשנה הרביעית עכ"ל. ועפ"ז נשכיל להבין בע"ה ירושלמי במס' סוטה (פ"ח סוף ה"ה) דגרסינן שם אימתי הוא מחלל ברביעית ובחמישית מסתברא בחמישית אבל ברביעית דמים הוא חייב לו ורבנן דקסרין אמרין לא מסתברא אלא ברביעית דכתיב ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים לה'. ונתקשו המפרשים ז"ל לבארו. ולפי דברינו מתבאר בפשיטות דבעי אימתי הוא מחלל אם דוקא ברביעית דאסור לאכלו קודם שיחללנו או דהוא רק מצות חילול בעלמא ומותר לאכלו ברביעית ולחללו אח"כ אף בחמישית וקאמר מסתברא בתמישית דאחר אכילה ג"כ רשאי לחללו אבל ברביעית אין איסור לאכלו דמים הוא חייב לו ר"ל דרק דמים הוא דחייב לו ולא שאסור לאכלו קודם הפדי'. ע"ז קאמר דרבנן דקסרין אמרי דלא מסתברא אלא ברביעית דוקא דקודם לכן אסור באכילה דכתיב ובשנה כו' קדש הלולים והוא הדרשה דסוגיין הלולים חלולים דהפירות עצמן הן קדש עד שיחללה וע"כ אחלי' והדר אכלי' ודוק היטב כי זהו הפי' האמיתי בע"ה:

ויפדה במחובר לקרקע. התוס' ז"ל בב"ק (סט ע"א) ד"ה אימא הביאו מתוספתא דמע"ש דהכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע וכתבו ונראה דטעמא דילפינן קדש קדש ממעשר ואף דמסקנת התוס' ז"ל דהוא מדרבנן דלא ילפינן נ"ר ממע"ש לענין זה מ"מ מהירושלמי דמע"ש (פ"ה סוף ה"א) מוכח דנ"ר אין נפדה במחובר לקרקע מדאורייתא וע"כ הוא משום דיליף ממע"ש וע"כ פריך הכא אי לא ילפת ממע"ש א"כ יפדה במחובר לקרקע ונשאר בקושיא. וע"כ דלרשב"ג באמת נפדה במחובר לקרקע דהא לדידי' לא למדו נ"ר ממ"ש כל עיקר. ומובן מה דמשני בירושלמי דמע"ש (שם) אהא דפריך ויש אדם פודה במחובר לקרקע ולאו רשב"ג הוא ור"ל הא רשב"ג ס"ל דנפדה במחובר ולא איתפרש היכן ס"ל לרשב"ג הכי. ולפי דברינו מוכח הכי מברייתא דסוגיא זו ודו"ק: