תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה ה:א:ג
Tosafot HaRid on Yerushalmi Peah 5:1:3 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Peah 5:1:3) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →פרק חמישי א"ל ר' יוסי שמענו שפטור מן המעשרות ד"ה משום קנס שהפקר ב"ד הפקר. פי' דלפיכך פטור מן המעשרות אף לב"ה משום שהפקר ב"ד הפקר כמבואר בפנים. ונלפע"ד דרשב"ל דס"ל אליבא דב"ה דחייב במעשרות לטעמי' אזיל דס"ל בנדרים (מד) וכן בירושלמי שם (סוף פ"ד) אליבא דר' יוסי דהפקר כמתנה ועד דמטי ליד זוכה חייב במעשר. דסבר דטעמא דהפקר פטור ממעשרות הוא מדכתיב דגנך ארצך שדך וכרמך המיוחד לך ולא של הפקר שאיו לו בעלים [כמש"כ רש"י ז"ל בב"ק (צד ע"א) והרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ריש מעשרות] וע"כ לר' יוסי דהפקר כמתנה ויש לו בעלים אף שיש לו חלק עמך דגם הוא רשאי ליטול מ"מ חייב במעשרות דלא אימעוט מקרא. אך בירושלמי דנדרים (שם) נחלקו על ריש לקיש וגרסינן התם תמן אמר הבקר כר' יוסי ואין חייב במעשרות דאר"י בשם ר"י ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו חייב אתה ליתן לו יצא הבקר שידך וידו שוין בו. ולא איכפת לן מה דהפקר הוה כמתנה כיון דעכ"פ יד כולם שוים בו. והנה בהא דהפקר ב"ד הפקר יש ע"ז שתי דרשות ביבמות (פט ע"ב) ובגיטין (לו ע"ב) ר' יצחק יליף לה כדדרשינן הכא מוכל אשר לא יבוא וגו' יחרם כל רכושו ור' אלעזר יליף מאלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן וגו'. וידוע מש"כ היש"ש ז"ל ביבמות (שם סי' יט) דהנפ"מ בין שתי הדרשות היא דלמאן דיליף מיחרם כל רכושו הב"ד מפקירים אבל לא מחליטים להזוכה ולמאן דיליף מאשר נחלו הב"ד מחליטים להזוכה. ואף אנו נאמר דלמאן דיליף מאשר נחלו אין הב"ד מפקירים אלא דבשעת הזכי' מוציאין מזה ומחליטין לזה אבל למאן דיליף מיחרם כל רכושו ס"ל דהב"ד מפקירין והזוכה זוכה מן ההפקר. וע"כ לרשב"ל דאין פטור הפקר אלא מטעם דאין לו בעלים סבר הכא לב"ה דמה שקנסו חכמים להיות לקט חייב במעשר ואף דהוה הפקר ב"ד ס"ל דהב"ד מוציאים מהבעה"ב ונותנים להעני וע"כ אף שיד הכל שוים בו כיון דלא יצא מרשות הבעה"ב עד דאתי ליד הזוכה חייב במעשר. וע"ז אמר לי' ר' יוסי שהפקר ב"ד הפקר גמור הוא דיליף מיחרם כל רכושו דהב"ד מפקירים והזוכה זוכה מעצמו מההפקר וע"כ אף לב"ה פטור מן המעשרות ואף דלא הוה רק לעניים מ"מ ע"י ב"ד חשוב הפקר גמור. [וס"ל נמי דדרשינן מובא הלוי וכו' וכאן הא יד הכל שוים בו וכמ"ש בפנים] וקאמר מנין שהוא פטור מן המעשרות דילמא אין ביד ב"ד רק להפקיר הממון אבל לא שיועילו מעשם אף לאכול טבל בקום ועשה ויליף לה משביעית. וסוגיא זו עיקרה במס' שקלים ונעתקה כאן כדרך הירושלמי בכ"מ: