תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי גיטין ו:ב:ב
Tosafot HaRid on Yerushalmi Gittin 6:2:2 (Tosafot HaRid on Jerusalem Talmud Gittin 6:2:2) · תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →הוא מודה יצטרף השליח תיפתר שהי' קרוב הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח ע"כ. מכאן יש להבין מקור הרמב"ם ז"ל דתמהו עליו כל הראשונים ז"ל הראב"ד ז"ל והרא"ש ז"ל והר"נ ז"ל על הא דפסק בפ"א מה' גירושין ה"ז וז"ל ז"ל אבל הנשים והקרובים כשירין ואפילו הפסולין מד"ס בעבירה כשירין לשליחות הגט. אבל הפסולין בעבירה מדברי תורה פסולין להבאת גט ואם הביאו הר"ז פסול בד"א כשנתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נסמך בו אלא על דברי פסול בעבירה מן התורה אינו גט עכ"ל ז"ל וכתב הראב"ד ז"ל על האי בבא ואם נתקיים בחותמיו. וז"ל ז"ל לא ידעתי מאין הוציא זה ועבד ונכרי היא דקפסיל בגמ' לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין. אבל מי שחילל שבת או בא על א"א למה יהי' פסול להבאת גט והלא הוא ישראל גמור לכל דבר עכ"ל ז"ל וכן הרא"ש ז"ל והרשב"א ז"ל והר"נ ז"ל כולם חולקין עליו בזה. ונראה לפענ"ד שדינו של הרמב"ם ז"ל הוא מיוסד וממקור נאמן יהלך. ומקורו הוא מהאי ירושלמי. ולכאורה יש לדקדק בלשון הרמב"ם ז"ל דבה"ו וה"ז בבבא ראשונה נקט לשון שליחות הגט דהיא בין בקבלה ובין בהולכה ואילו בפסולין בעבירה מד"ת כתב דפסולין להבאת הגט וקשה למה לא קאמר כמו ברישא דפסולין לשליחות גט כמו דכתב ברישא בפסולין בעבירה מד"ס כשירין לשליחות גט. והכ"נ הל"ל דפסולין לשליחות גט ולמה שינה וקאמר להבאת גט. אבל ע"י הירושלמי הזה היא מקור נאמן להלכה זו דהא חזינן דהירושלמי מוכיח דהדא אמרה שהקרוב נעשה שליח ולכאורה למה צריך הוכחה לזה ומהכ"ת נימא דקרוב לא יהי' שליח דהא קרוב היינו פסול רק לעדות אבל מהכ"ת נימא דפסול לשליחות וכי העושה שליח לקרוב לתרום תרומה אינו נעשה שליח בתמי' וכתמיהת הראב"ד ז"ל על הפסולין וע"כ הענין דקרוב בשליחות הגט צריך תלמוד. והוא ע"פ מה דגרסינן בירושלמי ר"פ השולח עשה שליח להוליך גט צריך לתנו בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים ונחלקו הרא"ש ז"ל והטור ז"ל. הרא"ש ז"ל ס"ל דאף משום אחד אינו עולה משום דנעשה במקום הבע"ד. אבל הטור ז"ל בסי' קמ"א חלק עליו וס"ל ז"ל דעולה משום אחד ומביא ראי' מהרמב"ם ז"ל דס"ל דעולה משום אחד ולא בעינן רק ע"א לצרף עמו. ואיתא במכלתין דף ה' ע"ב אלא הכא בהא קמיפליגי דמ"ס כיון דהאשה כשירה להביא את הגט זמנין דמייתי לה איתתא וסמכי עלה. ומ"ס אשה מידע ידעי. וכ' התוס' ז"ל. וה"ה דהמ"ל דמייתי לה קרוב עכ"ל ז"ל פי' דבקרוב איכא נמי הך פלוגתא דמ"ס דילמא מייתי לה קרוב וסמכי עלה. ומ"ס קרוב מידע ידעי. דהא בקרוב קי"ל ג"כ דמידע ידעי. כדאיתא בדף פ"א ע"ב גזלן נמי אתי למימר תשובה עבד קרוב מאי אכ"ל כו"ע ידעי דקרוב היא ע"כ עיי"ש לענין אי סמכי עליו. ועפ"ז מובן מאוד פי' הירושלמי ופסק הרמב"ם ז"ל דהנה יש מקום לומר יד קרוב אינו כשר להיות שליח משום דאימתי קרוב נעשה שליח הנ"מ בתרומה וכדומה דאין צריך לזה המעשה ותורם בינו לבין עצמו וכן כל הדברים דא"צ עדים כגון ששלחו לקנות לו מקח דא"צ בקנין עדים דהקנין מתקיים בינו לבין עצמו בשאין הכחשה וא"צ עדים רק לענין נאמנות אם הבע"ד מכחיש אבל בשאינו מכחיש א"צ עדים ומהני הקנין בינו לבינו עיי' בתוס' ז"ל במס' ב"ב דף מ' עיי"ש ד"ה קנין בפני שנים. משא"כ דבעינן במעשה נתינת הגט ע"מ ולא לאמת הדבר אלא לקיים הדבר א"כ באם הי' מצטרף השליח וע"א הי' קרוב ג"כ פסול דילמא מייתי לה קרוב וסמכי עלה. אבל אי בעינן שנים לבד מהשליח. אז קרוב ג"כ כשר למ"ד בדף ה' ע"ב דלא אמרינן אשה וקרוב מידע ידעי וע"כ בעינן שם תלתא לבר משליח.. והכ"נ דבעינן ב' עד"מ לבר משליח בשליח לקבלה הי' קרוב ג"כ כשר. אבל אם לא בעינן רק ע"א להצטרף עם השליח לקבלה אז הי' קרוב פסול או דנימא להיפוך מדקרוב כשר לשליחות לקבלה ג"כ. ע"כ דבעינן ב' ע"מ לבר משליח לקבלה משום דילמא דמייתי לה קרוב וסמכי עלה. וע"כ כי פריך בירושלמי הוא מודה יצטרף השליח ולא משני דאין הכ"נ דהשליח עולה משום שנים מצטרפין ע"א עמו ואי הי' משני כן הי' הא"מ דלפ"ז קרוב פסול לשליחות לקבלה דזמנין דמייתי קרוב וסמכי עלה ולא מצינו קרוב כשר בשליחות רק להולכה ולא לקבלה. אבל מדמשני תיפתר דמייתי קרוב ולעולם מצטרפין ע"א להשליח ורק כשמייתי קרוב בעינן ב' אחריתי ע"כ דמוכח כמ"ד בדף ה' דקרוב מידע ידעי ולא סמכי עלה. וא"כ לפ"ז מסיק הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח. וא"כ ממילא לפי מה דקי"ל בדף פ"א ע"ב הנ"ל. ודווקא קרוב מידעי ידעי אבל פסול לא ידעי ואתא למסמך עליה. ממילא לשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק דשליח הולכה וקבלה עולה משום אחד ולא צריכין לשנים והשליח מצטרף לע"א. ממילא מוכח דפסול בעבירה פסול לשליחת הגט כיון דצריך ליתן בפני ע"מ ודי בע"א דע"מ והוא יצטרף עמו ממילא פסול לעדות פסול לשליחות הגט. א"כ לפ"ז בנה הרמב"ם ז"ל יסודותיו על סוגיות מפורשת דף ה' ע"ב מחלוקת האמוראים זמנין דמייתי איתתא וסמכי עלה וכו"ע ס"ל כן רק המ"ד דפליג היא משום דס"ל דאשה וקרוב מידעי ידעי. ממילא לפי סוגית הגמ' בדף פ"א ע"ב דפסול לא מידעי ידעי. א"כ שפיר אתא פסק הלכה דהרמב"ם ז"ל וכן מוכח מהירושלמי דמוכיח על קרוב שכשר מהא דמשני תיפתר בקרוב וס"ל דבקרוב מידעי ידעי ובעלמא א"צ רק ע"א והשליח מצטרף ובקרוב מידעי ידעי ובעינן ב' אחרים וא"כ להרמב"ם ז"ל דפסק דבעינן בע"מ רק ע"א ושליח מצטרף א"כ לא מוכח ממתניתין ומאוקימתא תיפתר שהי' קרוב רק לגבי קרוב משום דמידעי ידעי משא"כ בפסול דלא ידעי ע"כ שפיר פסול לשליחות:
ואל תשיבני הא הרמב"ם ז"ל חולק על הגאונים ז"ל דס"ל דאף בדיעבד פסול בלא ע"מ משום דכיון דרבנן אמרו שצריך ע"מ א"כ אפילו בדיעבד פסול עי' בר"נ ז"ל פ' השולח ובלח"מ ז"ל בפ"א מה' גירושין הל' ט"ז ע"ז חולק הרמב"ם ז"ל וס"ל דאף בלא ע"מ בדיעבד כשר וס"ל דלא תיקנו רבנן ע"מ רק לכתחלה ותקנו שבדיעבד כשר. א"כ לפ"ז למה פסול בפסול בעבירה לשליחות הא כל עיקר פסולו היא מדרבנן דילמא סמכי' עליו ויצטרפו לע"מ הא בע"מ גופי' בדיעבד כשר אף בלא ע"מ והכ"נ השליח יהי' פסול רק לכתחלה אבל בדיעבד יהא כשר ז"א דהא הרמב"ם ז"ל מחלק בדיעבד בלא ע"מ דכשר. בין אם נמסר הגט ע"י הבעל. לבין נמסר ע"י שליח הולכה וז"ל ז"ל בפ"ו מה' גירושין הל' ט"ז עבר השליח ונתן הגט בינו לבינה יעלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים [כונתו השליח עולה משום שנים כדכתב הטור ז"ל ולמד כן מפ"ט הל' ב' עיי"ש] ואם מת הואיל והגט יוצא מת"י מקוים בחותמיו הר"ז כשר וכתב המ"מ ז"ל דבגבי שליח הנותן גט חשש הרמב"ם ז"ל לדעת הגאונים ז"ל ע"כ כ"ז שהשליח בחיים מחויב ליטול ממנה ולחזור וליתן לה בפני ב' [ונראה לפענ"ד דמקורו בירושלמי בפ"א ה"א לגבי שליח גרסינן צריך ליתנו לה בפני שנים כדי לאחזוקה גרושה בפני שנים ומסיק בסוף הלכה שם הוא עצמו שהביא את גיטו א"צ ליתנו לה בפני שנים לאחזוקי גרושה בפני שנים] וכיון שכן. בפסול בעבירה שאינו נעשה שליח כל ימי חיו על הגט. וכיון דאינו יכול לעשות שליחותו בחיו דהא כ"ז שהוא חי צריך ע"מ א"כ אינו נעשה שליח אלא מהני אפילו כשמת דהא אינו בר שליחות על גט בחיו. רק כשהשליח היא כשר ויכול ליתן לה בפני הע"מ. ע"כ הוא בר שליח. ע"כ אם נתן לה בלא ע"מ כשמת ואינו יכול עוד לחזור וליתן לה בפני ב' הגט כשר כיון דהיא שליח עליו משא"כ בפסול בעבירה כיון דבחיו אינו ראוי לשליחות לא מהני אפילו כשמת וע"כ בשליח להולכה דנמסר הגט ע"י שליח דהדין דצריך עד"מ לעולם אפילו בדיעבד כל ימי חיו דשליח ע"כ שפיר פסול בעבירה פסול לשליחות משא"כ בשליח לקבלה דהגט נמסר ע"י הבעל דאז א"צ ע"מ אלא לכתחלה אבל לא בדיעבד ובדיעבד מהני אף בלא ע"מ כדפסק הרמב"ם ז"ל מפורש בפ"ב עיי"ש א"כ בשליח הפסול בעבירה אינו יכול לעשות שליח משום דבעינן ע"מ כנ"ל ג"כ רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר ודוק כי נכון הוא בע"ה וכן בשו"ע סי' קמ"א סל"ג מדייק ג"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דהפסולין בעבירה אינן פסולין רק להבאת הגט. משא"כ בקבלה כשר. ואין להקשות הא בקבלה נמי הא עכ"פ עדי אמירה ובעדי אמירה אף בדיעבד פסול בדליכא עדים. ז"א דהא בעדי אמירה לכו"ע אינו מצטרף השליח ובעינן ב' עדים זולתו כדמוכח בטור ז"ל סי' קמ"א בשם בעל העיטור ז"ל דדווקא בעדי קבלה מצטרף השליח משא"כ בעדי אמירה [והוא משום דמעיד על עצמו] וא"כ אין כאן שום חשש וע"כ כשר בדיעבד ודוק:
הוא מודה יצטרף השליח עיי' בש"ק ז"ל דהק' על הב"י ז"ל דלשיטת הרא"ש ז"ל הא דאין השליח עולה משום שנים דר"פ השולח הוא דאין השליח מצטרף לע"א משום. דהיא במקום הבעל דבר. א"כ כמו שהוא במקום הבעל גבי שליח להולכה. ה"נ הרי הוא במקום האשה בשליח לקבלה וס"ל להרא"ש ז"ל דאינו מצטרף ע"ז מקשה הא מפורש הכא דמצטרף השליח. ונראה לפענ"ד דהב"י ז"ל סובר בשיטת הרא"ש ז"ל דס"ל דסוגיות הללו דר"פ השולח והאי סוגיא מחולקין הם. ואין הכ"נ דלהסוגיא דר"פ השולח לא קשה כאן דנצטרף השליח ורק הך סוגיא ס"ל דמצטרף והסוגיא דר"פ השולח ס"ל דאינו מצטרף ע"כ יש לחוש להקל לצרף השליח ודוק: