תוספות הרי"ד על תלמוד ירושלמי דמאי א:ג:כא

אר"י בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על הדברים הללו ר' הושעיא אמר אימת קדשים עליו וכו' תני וכולן שקרא שם לתרו"מ או למע"ש שלהן מה שעשה עשוי ע"ד דר"י ניחא ע"ד דר"ה מתוקן ואת אמר הכין מפני אחד שאין אימת קדשים עליו פי' בשלמא לר"י דלא גזרו על הדברים הללו וסמכו רוב ע"ה מעשרין הן ע"כ אם קרא שם חיישינן למיעוט והוי תרומה אבל לר"ה דאימת קדשים א"כ כבר מתוקן היא ואינו חל עליו השם ומשני דמשום אחד שאינו מתקן רבב"ח בעי קומי ר"ז עד כדון בכסף מעשר של דמאי אפילו בוודאי לא הבנתי פירוש המפרשים ז"ל דאדרבה ק"ו היא מדמאי אם לקח בכסף מעשר שני דמאי פטור ק"ו בכסף מעשר של וודאי, עוד שם ר"א חוץ משירי מנחות ר"י אמר השאר במחלוקת ר' יוסי בעי היידו מחלוקת מהנן קיימין אי כר"מ היא מע"ש היא שירי מנחות לא עשה כלום אי כר"י מה שעשה עשוי וכו' עד סוף הסוגיא קשה לי למה בעי ר' יוסי על הדא דר' ירמי' היידו מחלוקת ולמה לא פריך על ר"א דקאמר חוץ משירי מנחות הו"ל למפרך ממנ"פ אי כר"מ למה לן דווקא חוץ משירי מנחות הא גם מע"ש ממון גבוה ואי כר"י אף שירי מנחות מה שעשה עשוי דממון הדיוט הוא ולמה שתק ר"י ולא פריך עד דיאמר ר' ירמי' השאר במחלוקת ועוד הק' בגליון הש"ס על ברמב"ם ז"ל דהשמיט הך דר"א חוץ משירי מנחות וכתב על כולהון מה שעשה עשוי ושירי מנחות ומע"ש בכלל:

ונראה לפענ"ד בפשיטות ומתחלה נבאר מה דאמר רבב"ח בעי קומי ר"ז עד כדון בכסף מעשר של דמאי אפילו בודאי דה"פ דלר"מ דס"ל מע"ש ממון גבוה הוא פטור מן המעשרות כדקי"ל בכל דוכתי דהקדש פטור ממעשרות קצירך פרט להקדש וכן מפורש כו"כ פעמים במשנה במס' פיאה ובמס' חלה המקדיש פירותיו משבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין אבל כ"ז שלא פדאן פטורין אפילו שהקדיש לאחר מירוח ובהדיא גרסינן במס' פסחים דף ל"ז ול"ח ע"א ובכמה מקומות אר"א עיסה של מע"ש לדברי ר"מ פטורה מן החלה וא"כ אפילו אם לקח בכסף מעשר ודאי טבל נמי פטור דהא לקוח בכסף מע"ש הוי מע"ש ולמ"ד דמע"ש ממון גבוה הוא פטור מן המעשרות בשלמא שירי מנחות דהוי הקדש מ"מ דווקא פטור מן הדמאי ולא מן הודאי משום דאם לקח ודאי לא הוי שירי מנחה כלל כדקי"ל במס' פסחים דף מ"ח וכמה דוכתי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מאיסורי המזבח דה"ה מנחות דהגם דמנחות פטורין מן התרו"מ ולא הוי שוב טבל מ"מ לא הוי מותר רק לכהנים ואנן בעינן משקה ישראל מותר לישראל ע"כ ממעטין ממשקה ישראל איסור טבל ולא איסור אחר כגון כלאי הכרם דאיסור אחר אסור אף לכהנים אבל טבל לא הוי איסור לכהנים דכהן האוכל שירי מנחות לא הוי עליו איסור טבל דהקדש פטור ממעשרות קודם הפדי' רק מכיון דלישראל אסור קודם ההקדש מאיסור טבל ממעטינן לה דלא הוי הקדש ממנחה כלל לפיכך שפיר נקט ממתניתין דשירי מנחות פטורין מן הדמאי משא"כ בודאי לא חל עלה הקדש דמנחה כלל אבל בכסף מע"ש קשה למה דווקא דפטור מן הדמאי אפילו ודאי נמי פטור וא"ל דמתניתין אתיא כר"י דס"ל מע"ש ממון הדיוט הוא או דאפילו כר"מ אתי' דמע"ש ממון גבוה הוא והא דנקט דמאי כההיא דגרסינן ברפ"ק א"ר לא לפי שבכ"מ ומקום לא אתינן אלא דמאי והכא אפילו ודאי ולעולה אפילו בודאי נמי פטורה וזה ודקאמר רבב"ח בעי דמאי ר"ז עד כדון בכסף מעשר של דמאי אפילו ודאי כלומר אם דווקא לקוח בכסף מעשר פטור מן הדמאי או אפילו ודאי והוי איבעיא דלא איפשיטא:

והשתא נבואה בע"ה לענין דידן ולתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל ונקדים מה דגרסי' לקמן בפ"ד הנאמן לראשון נאמן לשני הנאמן לשני אינו נאמן לראשון ור"א ס"ל הנאמן לשני נאמן לראשון הוציא להן מע"ש מתוך ביתו אמר להן פדוי הוא נאמן פדוי הוא ופדו לכם אינו נאמן מתניתא דר"א היא דאמר הנאמן לשני נאמן לראשון אר"י דברי הכל היא עשו אותה כתוספת הביכורים מה תוספת הביכורים ואכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי אף זה נאכל משום שני ופטורה מן הראשון ע"כ ופירוש המפרשים ז"ל דחוק מאד ותמי' לי שלפענ"ד בחנם דחקו המפרשים ז"ל והפירוש נחמד מאד בפשיטות דהכ"מ ז"ל מפרש לסיפא דהברייתא פדוי הוא ופדו לכם ה"פ דמפקפק בדבר דאמר אני אומר לכם פדוי הוא ואם אין אתם מאמינים לי פדו לכם, אינו נאמן וכן פי' האמיתי עיי' בכ"מ ז"ל פי"ג ממע"ש והרמב"ם ז"ל מפרשי להתוספתא דמיירי בידעינן דהפריש מע"ש ורק דאין אנו יודעים אם פדה המע"ש או לא רק מפיהו אנו חיין ע"ז תני הברייתא אם אמר פדוי הוא נאמן אבל אם שם פקפוק בדבר אינו נאמן ע"ז פריך על הסיפא דברייתא דבאמר פדוי הוא ופדו לכם אינו נאמן דנאמן ואינו נאמן מבעיא לי' דשמא פדוי היא. ונפ"מ לענין דמאי ושמא אינו פדוי וצריך לנהוג בו קדושת מע"ש וצריך להיות נאכל בקדושת מע"ש דהנה ברור הדבר באם פדה המע"ש תייב בדמאי בין לר"י דס"ל דלא גזרו על הדמאי בדברים הללו בין לר"ה דאימת קדשים עליו דאפילו לר"ה דאימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן מ"מ בפדה המע"ש חייב בדמאי והגם דבשעה שהיה מע"ש היה עליו אימת קדשים וכבר תיקן מ"מ בפדה חייב בדמאי. והראי' לזה דגרסינן (ברפ"ד דדמאי) שאלו ואוכל בשבת על פיו וגרסינן שם אר"ב אימת שבת עליו והוא אומר אמת וחבריא בשם ר"י מפני כבוד שבת התירו ומקשה בגמ' על ר"ב בשם ר"ח דאימת שבת עליו והוא אומר אמת בדא תנינן חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר ומשני מפני אחד שאין אימת שבת עליו ע"כ. הרי בפירוש דמשום אחד שאין אימת שבת עליו ע"כ לא מותר רק בשבת והכ"נ גבי חלה ומע"ש דאימת קדשים עליו וקאמרינן נמי לעיל משום אחד שאין אימת קדשים עליו ולפ"ז לאחר הפדי' דומה למוצאי שבת וחייב בדמאי וא"כ נאמן ואינו נאמן מיבע"ל דספק הוא [וכן חשיב לי' הרמב"ם ז"ל לספקן וצריך לנהוג בו קדושת מעשר שני שמא אינו פדוי וחייב בדמאי שמא פדוי על זה קאמר דר"א הוא דס"ל הנאמן לשני נאמן לראשון ולפיכך אין כאן חשש שמא פדוי הוא להתחייב בדמאי משום דפטור באמת מן הדמאי משום דכיון דחזינן דהפריש שני נאמן לראשון ואין כאן חשש דמאי עוד משא"כ לרבנן יש כאן חשש דמאי ע"ז קאמר ר' יוסי ד"ה היא עשו אותה כתוספת הביכורים מה תוספת הביכורים נאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי דתוספת ביכורים אינן ביכורים מדאורייתא רק לחומרא נאכלת בטהרה כמו ביכורים וכיון דדמי לביכורים לחומרא לענין אכילה בטהרה ע"כ פטורה מן דמאי וה"נ כיון דנאכלת משום שני לחומרא פטורה מן הראשון ולא אמרינן שמא אינו שני אלא חולין וחייבת בדמאי ז"א כיון דנאכלת לחומרא משום שני ע"כ פטורה מדמאי דלא גרע מתוספת הביכורים דלא אמרינן שם דלחומרא לא הוי ביכורים וחייבת בדמאי ז"א אלא מכיון דנאכלת בטהרה משום חומרא דביכורים פטור מדמאי וה"נ מכיון דנאכלת לחומרא משום שני לא אמרינן דיהא חייב בדמאי לחומרא שמא אינו שני. והא דס"ל לרבנן דנאמן לשני אינו נאמן לראשון היינו דווקא לפטור את הכרי משא"כ מע"ש גופה פטור מדמאי דבהדיא שנינן דאפילו הלקוח בכסף מעשר פטור מן הדמאי והא דלא חיישינן שמא פדוי הוא ואינו שני היא משום דעשו אותה כתוספת הביכורים וז"ב בל"ס:

ועכשיו נבואה בע"ה לתרץ הכל על נכון דגרסי' במס' תרומו' (פ"ק) בירוש' גבי אתם פרט לתורם שאינו שלו מה את עביד לו כתורם שאינו שלו או כתורם של חבירו [כלומר אם עיקר הקפדה הוא על שאינו שלו או הקפדה על של חבירו ונפ"מ היכי שאינו שלו ולא של חבירו כן פי' בנו"י ז"ל ונכון היא] נשמעינה מן הדא גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן אחד שאין בהקדש תשלומי כפל מנו תורם לא הגזבר הרי הוא תורם שאינו שלו ואת אמרת תרומתו תרומה הוי לית טעמא דלא משום תורם של חבירו או נאמר בר לוי שהקדיש תרומתו והתני ר' אושעיא אחד המקדיש טבלו ואחד המקדיש תרומתו א"ר אידי גזבר כמאן דאינן בעלים ודלא כר' יוסי דר' יוסי אמר הוא גיזבר הוא אחר ע"כ הרי מפורש בירושלמי דלר' יוסי דס"ל גזבר כאחר אם תרם אחר תרומה בהקדש מה שעשה עשוי וחל קריאת השם דתורם שאינו שלו עיקר הקפדה שלא יהא של חבירו [ואף דהקדש פטור מן תרו"מ לא הוי פטור הגוף דגוף הפירות חייבין בתרו"מ] [עיי' בתוס' ז"ל במס' ב"ב דף פ"א] רק דפטור בבעלים דאין לו מי שיפריש ואם פדאן אדם חייב לפיכך באם הפריש תרו"מ בהקדש חל שם תרו"מ]:

וע"כ לא פריך ר' יוסי על ר"א דקאמר חוץ משירי מנחות דכמאן אתיא אי כר"מ אף מע"ש לא עשה כלום דממון גבוה הוא ואי כר"י אף שירי מנחות ממון הדיוט הוא ז"א דלר"י אפילו בממון גבוה בדעבד אם תרם מה שעשה עשוי כאותו סוגיא (דפ"ק דתרומות) הנ"ל אליבא דר"י דסבירא ליה גזבר כאחר רק בשירי מנחות שפיר לא עשה כלום דהא כל עיקר דמה שעשה עשוי משום אחד שאינו מתקן וחיישינן לחומרא שמא לא הפריש ורק לכתחלה לא חיישינן משא"כ בדיעבד חיישינן שמא לא הפריש וזה לא שייך רק בחלה ובמע"ש ובמדומע דלא גזרו בדמאי לכתחלה אבל בדיעבד חיישינן לקריאת שם לחומרא שמא לא הפריש והתם בחלה ומע"ש ומדומע אף שחיישינן לחומרא שמא לא הפריש והוי טבל מ"מ הוי חלה ומע"ש ומדומע משא"כ בשירי מנחות אם דניחוש לחומרא שמא לא הפריש והוי טבל נמצא דלא הוי מנחה כלל דבעינן ממשקה ישראל ואין מביאין מנחות מן הטבל ור"י לטעמי' ס"ל דבספק מע"ש פטור מדמאי ולא אזלינן לחומרא שמא אינו מע"ש ז"א אלא דדמי לתוספת ביכורים. ואי נימא דחיישינן לחומרא בדיעבד שקרא שם שמא היא טבל ולא שירי מנחות א"כ הוי לן למיחוש לחומרא בספק מע"ש לכתחלה שמא אינו מע"ש וחייב בדמאי לכתחלה וע"כ דלא חששו חכמים בזה לענין דמאי אלא אמרינן כיון דנאכלת משום שני ואזלינן לענין אכילה לחומרא דהיא שני א"כ לא אמרינן החומרא השני להיפך שמא אינו שני ושמא אינו ביכורים אלא דמי לביכורים ולשני בכל הפרטים ולא אמרינן בדמאי הדא חומרא שמא אינו מע"ש לענין לכתחלה וה"נ לא הוי לן למימר שמא אינו שירי מנחות אף בדיעבד והאיך ניחוש שמא אינו מנחה והוי טבל לדמאי ע"כ לא פריך על שירי מנחות אבל לר' ירמי' דקאמר השאר במחלוקת דתלי בר"מ ור"י לענין מע"ש אם ממון גבוה הוא וס"ל כר' אידי דגזבר כבעלים משא"כ אחר שהפריש בהקדש לא עשה כלום ע"ז פריך היידו מחלוקת אי כו' והרמב"ם ז"ל דפסק כר"י דגזבר כאחר כמו שבארתי בע"ה בס' שו"ת רידב"ז בס' י"ד ע"כ אפילו דסבירא ליה מע"ש ממון גבוה מה שעשה עשוי וגם פסק גבי הוציא מע"ש מתוך ביתו כר"א דפליג על ר"י ולא מדמה לתוספת ביכורים ואלא אמרינן החומרא לכאן וחומרא לכאן ע"כ פסק בשירי מנחות ומע"ש ג"כ דמה שעשה עשוי ודו"ק: