תורה תמימה על רות ג:ג

ורחצת וסכת. ורחצת מטנופת עבודת כוכבים שלך, וסכת – אלו מצות וצדקות ב אולי מדייק מדלא כתיב ורחצת את פניך ידיך ורגליך, ורחצת סתם משמע כעל טבילה מאיזו טומאה כמו אשה רוחצת (ש"ב י"א) וכן לרחוץ על היאור (שמות ב׳:ה׳ ), וגם שם דרשו להטהר מצרעתה, ולכן דריש דכוונה נעמי ארחיצה [כלומר טבילה] מלכלוכית עבודת כוכבים, וזה מוסב אענינא דפרשיות הקודמות, וכן סיכה. וגם י"ל דמדייק בפשיטות, האם באה נעמי ללמדה הלכות קישוט כנערה קטנה, ולמה היה לה להגיד לה כל זה. . (מ"ר)

ושמת שמלתיך עליך. וכי ערומה היתה, אלא אלו בגדי שבת, מכאן אמר ר' חנינא צריך אדם שיהיו לו שני עטפים אחד לחול ואחד לשבת ג דריש מלשון שמלותיך שמורה בעלמא על בגד מכובד ונאה, וכמו שדרשו בספרי פ' תצא על הפ' והסירה את שמלת שביה מעליה, מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים, מפני שהכנענים בנותיהם מתקשטות במלחמה וכו' ועיי"ש בפירש"י, וכן יש לכוין ע"פ מ"ש בגמרא ב"מ כ"ז א' עה"פ דפ' תצא וכן תעשה לחמורו ושמלתו, אף השמלה בכלל [כל האבדות] היה, ולמה יצאה להקיש אליה ולומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנים ויש לה תובעים וכו', וי"ל הבאור דמפני שהשמלה הוא בגד נאה ומכובד יש לבעליה סימנים בתוכה, מפני שמרגיש בה ביותר, וממילא יש לה תובעים. . (ירושלמי פאה פ"ח ה"ז)

וירדת הגרן. [מהו וירדתי ג דריש את הכתיב. ] – אמרה לה, זכותי תרד עמך. (ירושלמי פאה פ"ח ה"ז)

וירדת הגרן. מכאן שאין עושין גרנות אלא בנמוך שבעיר ד שלא ישלוט הרוח בחזקה בעת הזירה. וע' ב"ב כ"ד ב'. . (מ"ר)