תורה תמימה על רות ב:יא

הגד הגד לי. למה שתי פעמים, הוגד לי בבית, הוגד לי בשדה יח היינו מהנהגתה הישרה בבית ובשדה. וע' בפי' הר"ן לנדרים ל"ז ב' דמשמע שבמסורה כתוב את כל אשר עשית, אבל במסורות שלנו לא נמצא במציאות מלה את, אכן כבר כתבו התוס' בשבת נ"ה ב' דבכמה מקומות חולקת המסורה שבימי הגמרא עם המסורה שלנו. . (מ"ר)

אחרי מות אישך. אף אחרי מות אישך, ואין צ"ל בחיי אישך יט בהכרח צריך לפרש כן, דאל"ה אין זה שבח אלא גנאי, דמשמע דרק אחרי מות אישה עשתה חסד עם חמותה ולא בחייו, והרי זה קנטור לה. . (שם)

ותעזבי וגו׳. ותעזבי אביך ואמך – מעבודת כוכבים שלך, שנאמר (ירמיהו ב׳:כ״ז) אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני, וארץ מולדתך – זו שכונתך כ יתכן דראה לדרוש כן משום דבעלמא בעניני עזיבות כאלה סידר הכתוב מקודם את העם וארץ מולדת ואח"כ אב ואם, כמו באברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, ובתהלים מ"ה שמעי בת וראי וגו' ושכחי עמך ובית אביך, משא"כ כאן סידר המאוחר מקודם, ולכן דריש באופן כזה שיהיה הסידור על הסדר, ומה שרבותא יותר תפס מקודם. . (שם)

תמול שלשם. מהו תמול שלשום, שאלו באת תמול שלשום לא היינו מקבלים אותך כא דרק אז נתחדשה ההלכה מואבי ולא מואבית, וכמבואר לעיל פרשה א' פסוק כ"ב, וא"כ כוונה את השעה. ואמנם לא נתבאר לאיזו תכלית הגיד לה זה עתה שאינו שייך לעיקר הענין דאיירי רק בעיקר רעיונה ומעשיה שעשתה, וי"ל דבא בזה לנחמה, משום דחיי הגרים בזה"ז רע מאד, כמבואר בדרשה הבאה, מפני מה גרים בזה"ז מעונים ויסורים באין עליהם מפני ששהו עצמן להכנס תחת כנפי השכינה, ר"ל ששהו עצמן להתגייר עד כה, וזה רמז לה בועז כי היא לא תדאג על זה, דלה אין שייך טעם זה, יען דאם באה מקודם להתגייר לא קבלוה, משום דאך זה עתה נתחדשה ההלכה לקבל הנקבות ממואב, ואם כן לא יהיו חייה קשים כחיי כל הגרים, ואדרבה תקבל שכר הגון, וזהו ענין המשך דבריו ישלם ה' פעלך וגו'. וגם י"ל דרצה בזה להודיע לה בכלל מחידוש ההלכה שהנקבות ממואב יתקבלו לקהל, כי לולא זאת היתה מתיאשת מכל הענין שנסתבב בהמשך הדברים. . (ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג]