תורה תמימה על איכה ה:טז

נפלה עטרת ראשנו. בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים, דכתיב נפלה עטרת ראשנו – זו עטרת חתנים ל) נראה דר"ל שעשו זכר לחורבן בעטרות חתנים, דכמו שביהמ"ק נקרא עטרת הראש לכך גזרו על עטרות חתנים שהיא ג"כ על הראש, ופולמוס של אספסינוס הוא חיל מלחמתו שצרו על ירושלים בעת החורבן, ואמנם לא גזרו על עטרות הכלות כדי שלא תתגנינה על בעליהן. [שם שם הט"ו].

נפלה עטרת ראשנו. רבי ירמיה דשבשא נטל עטרת זית וקשרה בראשו, שמע שמואל ואמר, ניחא ליה דתרום רישיה ולא ליעבד כן לא) יתבאר ע"פ הדרשה הקודמת שעשו זכר לחורבן בכל עטרה שהיא ע"ש המקדש שנקרא עטרת הראש, ואחרי שר' ירמיה קשר עטרה בראשו נראה כמו אינו מיצר בצער החורבן, ואמר שמואל ניחא היה ליה דתרום רישיה וכו'. , הואי כשגגה שיצאה מלפני השליט וכן הוי ליה לב) שמת, או שנהרג על פי המלכות. , לכך נאמר נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו לג) הלשון אינו מבורר כל כך, ויש שפרשו שדרשו זה על ר' ירמיה, וזה דוחק, אבל י"ל דהלשון לכך נאמר ענינו כמו לפי שנאמר, ור"ל דלכן אירע לו כך לפי שביהמ"ק מכונה בשם עטרת ראשנו והוא נפל מפני חטאינו, ולכן ראוי לגזור על כל לבישת עטרה שהיא. [מ"ר].