תורה תמימה על אסתר ג:ד

יום ויום. א"ר בנימין ב"ר לוי, בניה של רחל נסן שוה, הדא הוא דכתיב (פ' וישב) ויהי כדברה אל יוסף יום ויום, וכאן כתיב ויהי כאמרם אליו יום ויום וגו' ה ר"ל כי עם כל הפצרות ועתרת דברים יום יום נשארו בכ"ז באמונתם, יוסף בענינו ומרדכי בענינו. וקרוב לומר דהלשון נסן שבכאן ענינו נסיון, ר"ל שבשניהם היה שוה לעמוד בנסיון יום יום. או דהוא מלשון נס ודגל. . (מ"ר)

ויגידו להמן. אמר להם המן, הגידו לו, הלא זקנו השתחוה לזקני, דכתיב ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, אמר להו, ועדיין לא נולד בנימין ו כמבואר במגילה י"ז א' שאחר אותה פגישה מיעקב עם עשו בא יעקב לסכות ושהה שם י"ח חדשים ואח"כ נולד בנימין, הרי דאפילו בעיבור לא היה אז בנימין עוד, והמן סבר שהיה אז בעבור, ויש גורסין במקום הפסוק ואחר נגש יוסף ורחל – וישתחו ארצה שבע פעמים וקאי על יעקב. ועיין לעיל פרשה ב' פסוק ה' דהשתלשלות יחוסו של מרדכי מבנימין הוא. . (שם)

אשר הוא יהודי. אמר להם, משה רבינו הזהיר לנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים ז עיין מש"כ לעיל בפסוק ב' אות ד', ופשוט דדריש תכלית ההגדה אשר הוא יהודי, כלומר יען כי יהודי וע"פ דת היהודים, או תורת משה אסור להשתחוות לעבודת כוכבים. . (שם)