תורה תמימה על אסתר ב:א

אחר הדברים. רבנן משום ר' יוסי בן זמרא אמרי, כל מקום שנאמר אחרי – סמוך, אחר – מופלג א ר"ל רחוק בזמן מענינו של מעלה, ובא הכתוב להורות דאע"פ שכבר עבר זמן רב מהמאורע הקודמת בכ"ז לא שככה כל חמתו, וכמבואר בדרשה הבאה כשוך ולא בשוך, יעו"ש. [מ"ר]

כשך חמת המלך. א"ר יוחנן, כל אותן השנים משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר לא שככה חמתו של אחשורוש, אמרו ליה, והכתיב כשך חמת המלך ' אמר להו, בשך אין כתיב כאן, אלא כשך – שכיכה שאינה שכיכה ב דהלשון כשוך בכ"ף הדמיון מורה רק על דמיון של שכיכה, ולא על שכיכה מוחלטת, וע"ע לקמן סוף פרשה ז' בפסוק וחמת המלך שככה ומש"כ שם. . (שם סוף פרשה ג')

אשר עשתה וגו'. ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה – כשם שעשתה כך נגזר עליה, [היא עשתה מלאכה בבנות ישראל ערומות לפיכך נגזר עליה שתבא ערומה – ונהרגה] ג עיין מה ששייך לדרשה זו לעיל בפרשה הקודמת בפסוק (י') ביום השביעי כטוב לב המלך. ויתכן דמדייק המלים אשר עשתה, ולא פירש מה עשתה, כי הלא מֵאוּנָהּ לבא לפני המלך היה רק בשב ואל תעשה, ולכן מפרש על המלאכה אשר עשתה בבנות ישראל ערומות ואשר ננזר עליה מדה כנגד מדה, ואולי בזה שככה חמת המלך כי ראה שמאת ההשגחה היתה זאת, והוא היה רק שלוחה, לענשה כמדתה, ובזה נבין מה שמביא כאן את זכירת ושתי וענשה, שלכאורה אין להם ענין כאן למאמר משרתי המלך, אבל לפי דברינו אתי שפיר, כי זכר כאן את הדברים האלה, יען כי המה היו הסבה לשכיכת חמתו, ובמ"ר כאן הדרשה באופן אחר. . (מגילה י"ב ב')

אשר נגזר עליה. עיין לפנינו לעיל פרשה הקודמת פסוק י"ב בדרשה ותמאן המלכה באות ק"א וק"ב.