תורה תמימה על קהלת ג:ה

עת להשליך וגו'. עת להשליך אבנים – בשעה שאשתך טהורה, ועת כנוס אבנים – בשעה שאשתך טמאה יט יתכן דהכונה בענין הגדרים שבין איש לאשתו להתרחק זמ"ז בשעת טומאתה [עיין ביו"ד סי' קצ"ה], ואבנים כנוי לגדר, מלשון גדר של אבנים. ואמר בזה, עת להשליך אבנים, כלומר, לעזוב הגדרים, בשעת טהרתה, ועת כנוס אבנים, כלומר להשתמש בגדרים, בעת טומאתה, וזה הוא כדי להתרחק מעבירה. ואע"פ שדרשו חז"ל (סנהדרין ל"ז א') עה"פ סוגה בשושנים שאפילו גדר של שושנים די להפסיקן, אכן מי שחושש לעצמו צריך לגדור עצמו ביותר. . (מ"ר)

עת להשליך וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת להשליך אבנים – דכתיב (איכה ד׳:א׳) תשתפכנה אבני קודש, ועת כנוס אבנים – דכתיב (ישעיהו כ״ח:ט״ז) הנני יסד בציון אבן כ מכוין על מלך חזק כאבן, וקאי על חזקיה, וע' משכ"ל אות י'. . (שם)

עת לחבק וגו׳. עת לחבק – אם ראית כת של צדיקים עומדים, עמוד וחבקם ונשקם וגפפם, ועת לרחק מחבק – אם ראית כת של רשעים רחק מהם ומכיוצא בהם. (שם)

עת לחבק וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לחבק – שנאמר (שה"ש ג׳) וימינו תחבקני, ועת לרחק מחבק – שנאמר (ישעיהו ו׳:י״ב) ורחק ה׳ את האדם כא וסוף הפסוק ורבה העזובה בקרב הארץ, וע' משכ"ל אות י' וצרף לכאן. . (שם)