תורה תמימה על קהלת יא:ח

כי אם שנים וגו׳. כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח – ישמח בשמחת התורה לב נראה בטעם הדרשה, משום דא"א לפרש כי אם שנים הרבה יחיה בכולם ישמח – שמחה ממש, שמחת הגוף בעוה"ז, שהרי כתיב סמוך עד אשר לא יבאו ימי הרעה, ובשנות הזקנה שוב אי אפשר לשמוח, שהרי אז בטלו ונחלשו הרבה חושים וכו' וכפי שיתבאר בפרשה הבאה, אלא שישמח בשמחת התורה, שת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהם וא"כ לא תבטל שמחה זו עם כל תוספת הזקנה, אחרי שמוצא טעם וחידוש בתוספת הדעת, ולכן זה שסיים וזכור את ימי החושך הוא לראיה שא"א לפרש שמחה ממש, כמבואר. , ויזכור את ימי החושך – אלו ימי הרעה לג כמבואר להלן ריש פרשה י"ב עד אשר לא יבאו ימי הרעה וכו' אלו ימי הזקנה והחלישות. , כי הרבה יהיו כל שבא הבל – תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח לד ר"ל בעת שנאמר בה כי מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים, שזה נאמר על זמן הגאולה, ואז כל מה שילמדו יכונו לאמתה של תורה ויתבררו כל הספיקות. . (מ"ר)