תולדות יצחק על התורה, במדבר ל:ב

וידבר משה אל ראשי המטות נסמכה זאת הפרשה לפרשת קרבנות המועדים לומר קרבנות המועדים שהוא דבר של קדושה חייבים ישראל לעשות אבל יש בענין חולין דבר שגם כן חייב לעשותו כל איש ישראל והוא אם נדר או נשבע לא יחל דברו ועוד לומר שגם השבועה בחולין הוא כאלו נשתנה לקדושה לפי שנדר או נשבע לה' וזהו טעם לא יחל דברו ופרש"י לא יעשה דבריו חולין ועוד לפי שלמעלה אמר אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם אמר ג"כ יש נדרי הדיוט שחייב לקיים אותם. והיה ראוי שיאמר וידבר משה אל בני ישראל ולמה אל ראשי המטות שהנדרים והשבועות לכל ישראל הם והטעם לומר שיחיד מומחה מתיר את הנדר וזהו ראשי המטות שהם המומחים אבל אם אין מומחה שיהיה לבני ישראל והוא שלשה הדיוטות. ועוד לרמוז שאין לגלות שיש התרה להמין העם שלא ינהגו בשבועות קלות ראש ואע"פ שא"א אלא לגלותו להם בא לרמוז חומר השבועה לומר שחומרת' גדולה כ"כ שאם היה איפשר להעלימו מהם ראוי לעשות כן: