תולדות יצחק על התורה, ויקרא יח:כ

ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה לפי שלאחד מג' כוונות האדם משמש מטתו להריק המותר או למלאות תאותו או לתכלית בנים וזאת היא הטובה שבכולן לזה אמר ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך אפי' לזרע שהוא לבנים ונראה שמה שסמך לזה ומזרעך לא תתן להעביר למולך לומר אם נולדו לך בנים מאשת עמיתך אותו הזרע יבוא לעבוד למולך שאלו הבנים לא יהיו אלא מצד הטומאה ומצד השטן ויהיה מחלל את השם ולז"א וחללת את שם אלהיך וג"כ נאמר טומאה במולך למען טמא את מקדשי ולפי שהעובד מולך הוא לתכלית הצלחה אמר שלא יצליח ויהיה כשוכב עם זכר שלא יבוא משם הצלחה ובנים והוא כשוכב עם בהמה שאינה עושה פירות ולזה סמך לזה ואת זכר לא תשכב משכבי אשה ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה: