תולדות יצחק על התורה, שמות ז

ואני אקשה את לב פרעה כח לסבול המכות וכן ויחזק ה' את לב פרעה:

צבאותי קראם כן לפי שהם שנים עשר שבטים כנגד שנים עשר מזלות:

בלהטיהם כתב הרמב"ן אמרו רבותינו שהם מעשה כשפים ועל ידי מלאכי חבלה הם נעשים מגזרת אש לוהט שהם נעשים על ידי לוהטים מלאכי אש מלהטת באדם ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב ואולי יקראו כן המלאכים השוכנים באויר שקורים אותם שרים אבל בלטיהם הם שדים מגזרת לט שהשדים באים בלט כי הם בעלי גוף מאויר שאינו נרגש וחרטומי מצרים יכלול את שניהם עד כאן:

הנה יוצא המימה מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ואב כי אז יגדל היאור לראות כמה מעלות עולה ועוד מנהג המלכים לצאת בבקר לנחל להשתעשע לפי שראות המים טוב לעינים:

בזאת תדע כי אני ה' אמר כן לפי שאמר לא ידעתי את ה' ולכן אמר למען תדע כי אין כה' אלהינו למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ:

והדגה אשר ביאור תמות מכאן שיש השגחה אפילו בבעלי חיים לא מצד הבעלי חיים אלא מצד בעליהם ולפי שמצריים היו בעלי נילוס החוטאים לכן אפילו בדגים השגיח שמתו בעון מצרים שאמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והדגים אכלו בשר בני ישראל לכן ימותו אבל בדור המבול שלא חטאו הדגים ולא נזקקו לשאינם מינם לא מתו שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ובצפרדעים ששמו עצמם בסכנה לעשות רצון הקב"ה ונכנסו בתנורים אמר וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות אבל של תנורים לא מתו. ועוד לפי שכל מעשה החרטומים אחיזת עינים לזה אמר שמעשה ה' הוא גדול ונורא שהמים נהפכו לדם והיו דם ודאי ולא אחיזת עינים והראיה שהדגה אשר ביאור תמו' ואם הם מים אלא שנראים לעינים דם לא היו מתים הדגים ולזה עצמו אמר ובאש היאור שאם היה אחיזת עינים למה באש היאור אלא שהיה דם ועוד ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור שלא יכלו לשתות ואם היה מים למה נלאו לשתותו:

ויעשו כן החרטומים אחר שנהפכו כל המים דם מה עשו החרטומים. התשובה לא הפך אהרן אלא המים שעל הארץ והם חפרו והוציאו מים ואין מעשיהם כמעשה אהרן שהוא הפך כל היאור וכל המים וגם שבכל גבול מצרים שלא היה רואה הפך לדם ועוד הפך מים רצים תמיד ומים אחרים באים ועוד עמדה המכה ז' ימים אבל הם מים מעטים בכלי ברגע אחד עד ששב פרעה לביתו:

צפרדעים יש אומרים מין דג נקרא אל תמסח ויוצא מן הנהר וחוטף בני אדם והאמת שאינם רק השרצים הנמצאים בנהרות שמשמיעין קול:

את כל גבולך במדרש בני חם ומצרים היו חולקים בתחומים הכושיים אומרים ע"כ תחומנו וכן המצריי' וכשבאו הצפרדעים עשו שלום הגבול שלא באו הצפרדעים ידעו שאינו של מצרים: