תולדות יצחק על התורה, דברים טז:ז

ופנית בבקר והלכת לאוהליך הטעם שהזכיר זה בפסח יותר מבשאר המועדים בעבור שאפילו האחרון שבארץ ישראל יוכל להגיע לביתו ולחזור פעם שנית לחג שבועות שהרי אין פנאי ללכת לבית המקדש שני פעמים מפסח עד עצרת אלא אם הוא נוסע משם לבוקרו של חג המצות אחר שאכל שם פסחו ועמד י"ט ראשון ילון שם ולבקר שהוא חול ילך ועם זה יספיק לו זמן להגיע לביתו ולחזור לחג שבועות כיצד ארץ ישראל ארבע מאות פרסה באורך ורחבה כן ובית המקדש באמצע וא"כ ר' פרסה הוא המהלך ליותר רחוק שבארץ ישראל ובעשרים יום יהיה אדם הולך ר' פרסה לחשבון עשרה פרסה בכל יום ומפסח עד עצרת מ"ט יום חסר מהם ח' שבתות ויום אחרון של י"ט נשארו מ' יום ולז"א ופנית בבקר והלכת לאוהליך פי' בעשרים יום ובעשרים יום הנשארים תחזור: