תולדות יעקב יוסף, אלה הדברים אשר שמעתי ממורי

ואלה הדברים ששמעתי ממורי זלה"ה וכתבתי רק ראשי פרקים כי יראתי וגם מחמת השכחה

שמעתי מורי פי' הש"ס דר"ה נושא עון חד א' נשא וחד א' כובש ועון עצמו אינו נמחק וכו' וכך היא המדה וכו' וביאר כי אלו ג' קוין חג"ת מתפשטין מן רום המעלות עד התהום מקום הקליפה וחסד במקום הקדושה למעלה הוא ענג וכשנפשט למטה בקליפה הוא זנות וז"ש אין למעלה מענג ולמטה נגע וקו התפארת בהתפשטו למטה במקום הקליפה היא הגאוה וקו הגבורה למטה הוא כעס וע"ז והוא כשלהבת קשורה בגחלת זה בזה עד למעלה רק למטה הוא בלי דעת בסוד נשים דעתן קלה שהרשעים הם בחי' נוק' דעתן קלה עליהם ולמעלה הוא עם הדעת שנותן דעתו שיתענג יותר בעבודת הש"י ולא במקום הטינופת ובחי' התשובה הוא הדעת וכו' וכמו ששמעתי האומר אחטא ואשוב וכו' ובזה יובן נשא עון וכו' ועון עצמו אינו נמחק כי דבר גשמי ומאוס אינו יכול לעלות למעלה במקום שורש התענוג וכו' וכך הוא המדה ר"ל מדת רב חסד שהוא התענוג שהוא חסד התענוג נתלבש זה בתוך זה וכו' וח"א כובש וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי פי' פסוקי תהלים סימן ל"ו יתיצב על דרך לא טוב רע לא ימאס וגו' ואגב ביאר עו' המשך הפסוקים נאם פשע לרשע וגו' אין פחד אלהים לנגד עיניו והטעם שסילק הש"י פחד ממנו כי החליק אליו בעיניו שיהי' הכל חלק וישר בעיניו כדי למצות עונו לשנוא ר"ל שישיג וימצא העון ויהיה מקום להש"י לשנוא אותו רשע וסילק הבחירה ממנו דברי פיו און ומרמה ר"ל שאינו טועה לומר על רע טוב רק במרמה וכו' חדל להשכיל להטיב ר"ל גם כשעולה לפעמים במחשבתו להשכיל להיטב שיחקור וישכיל אם הוא דרך טוב להטיב מיד חדל ומונע פן ישוב וכו' און יחשוב על משכבו כי האדם נק' עולה ויורד כי לפעמים מונע הש"י מן האדם דרכי עבודת ה' כדי שיטריח יותר ויקבל שכר ואז און יחשוב על משכבו וכו' דשמעתי ממנו טעם שכ' הרמב"ן כשרוצה הש"י לענש הרשע נזדמן לו איזה חטא כדי שיענש וכו' והקשה מורי א"כ אין בחירה וכו' ותירץ כי החיות רצוא ושוב ונק' קטנות וגדלות וכשהוא בקטנות עלול לעבירה בסוד אין אדם עובר אא"כ וכו' וכמ"ש בע"ח בסופו א"כ החטא והעונש בא כאחד וז"ש און יחשוב על משכבו בקטנות יתיצב על דרך לא טוב כי מהפך מעשה הצדיקים שהם אור לחשך ומעשה הרשעים חשך לאור כמ"ש במכיל' מסירת המן בפני אחשורש שחשב פרעה לצדיק מרישא לסיפא שניצל אברהם בזכות ישמעאל וכו' עד עמלק הצדיק וישראל בהיפך וז"ש רע לא ימאס וככה עושין הרשעים בכל דור להפך וכו' וז"ש יתיצב על דרך לא טוב וגו' ודפח"ח.

ביאר מה ששמעתי מורי ורשמתי ראשי פרקים כי יראתי וכו' פסוק אל יתהלל חכם בחכמתו עשיר בעשרו כי אם בזאת וגו' השכל וידוע אותי וגו' והקשה מאי בחכמתו בעשרו וביאר כי הוא מדה מגונה המתפאר את עצמו וכמ"ש בספרא דשלמא מלכא מובא בזוהר סימן דלא ידע כלום שבוחי וכו' וכשהוא רוצה להתפאר ולשבח א"ע והיינו משום שנתפשט מדת התפאר' בעולם וכשמתפשט ויורד עד אדם זה שהוא בקליפה אז רוצה לשבח ולפאר א"ע רק שהוא גנאי כנ"ל ועושה תחבולה לפאר אחרים שיצא מזה תפארת לעצמו כגון פלוני חכם מאוד שלא נצחו שום אדם כ"א אני וכן גבור ועשיר. וז"ש אל יתהלל חכם בחכמתו של אחר כדי שיצא מזה שבח לעצמו כי אם בזאת יתהלל שיתן לב שנתפשט מדת תפארת בעולם עד מדריגה אחרונה הנק' זאת והחכם יבין שנתפשט מדה זו השכל וידוע אותי משא"כ הטפש לוקח תפארת לעצמו וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי ביאר ש"ס אין לגבי משה זוטרתי וכו' והקו' מפורסמ' הא לישראל אמר זה. וביאר דכ' מוהרש"א את ה' אלדיך לרבות ת"ח כי אין בו ירא חטא וע"י שהוא ת"ח בא ליראת ה' ושפיר דרשו לרבות ת"ח וכו'. והנה במשה מצינו ויראו מגשת אליו א"כ כבר נכנסו ליראת ת"ח אז בנקל יוכלו לבוא ליראת ה' וז"ש אין לגבי משה זוטרתי ר"ל מאחר שכבר נכנסו ביראת ת"ח שהיא לגבי משה שנא' ויראו מגשת אליו א"כ זוטרתי לבוא ג"כ ליראת ה' שזה נמשך מזה ודפח"ח. ושמעתי ממנו משל למלך שנהג ליכנס בין עניים לפקח בעסקם ואחד הי' משיב תמיד כל מה שאדם עושה בין טוב או רע הכל עושה לעצמו. וחרה למלך על שאינו מחזיק לו טובה ומשיב לו כך וצוה לעשות תרנגול מפוטם בסם המות ונתן לו והשיב ג"כ כך ולקח העני זה לביתו שהי' בקצה העיר והצניעו לימים בא בן המלך עיף ויגע מצידת חי' ועוף וביקש זה שבא אצלו ליתן לו שום דבר מאכל ונתן לו זה התרנגול לאכול וכשרצה לאכול אמרו הרופאים שעמו בדוק תחלה ונמצא סם המות ובא הדבר למלך והתנצל שהוא ממנו ואז הודה המלך שאמת אתו והמוסר היוצא מזה וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי פי' המשנה עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש וגם פסוק הישכם אוהבים את ה'

שמעתי ממורי ביאר למה ע"י בכורות יצאו ממצרים וביאר בארוכה ומפני עומק המושג כתבתי ראשי פרקים כי בכור נק' דבר חידוש הנאמר בראש והוא דבר שכל ומשכיל שישכיל בשכלו הקודש איך לנהוג בעבודת הש"י רק בכור השפחה שהם הקליפות מבדילין בין השכל ובין קונו וזה הי' סיבת גלות מצרים ר"ל מצ"ר ים וכאשר לקו בכור השפחה והוסר הקליפה ממילא יצאו מהגלות ולכך הוקדשו בכורי ישראל שהוא השכל אלא שאי אפשר שיהיו על מדריגה א' כי החיות רצוא ושוב בסוד קטנות וגדלות וזהו שעשו עגל ולקח הש"י תמורת בכורים שבט לוי כי אותיות ל' וי וכו' וזהו ג' בחי' קהת גרשון ומררי וכו' וכאשר האדם בסוד הקטנות ויודע מזה מוליד נשמת גרים כי ג' הוא ג' קוים דרך ר' עלמין דכסופין וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי פ' הש"ס ושבת' וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד ה' לאשר לא עבדו ופריך הש"ס היינו צדיק היינו עובד היינו רשע היינו לא עובד אלא אינו דומה שונה פרקו ק' פעמי' לשונ' פרקו ק"א פעמי' וי"ל וכי בשביל שחסר א' יהי' נק' רשע לא עובד וביאר ע"פ משל בא יבוא ברנה נשא אלומותיו אם יסוד תורתו ועבודתו ליוהרא גם שהוא עובד ה' אינו כלום מאחר שחסר ממנו אחד שיכוין לשמו ית' סוד אחד האמתי ובזה יובן גם שהוא עובד ה' מ"מ מיקרי לא עובד והטעם שאינו דומה שונה ק' פעמי' לשונה ק"א שחסר אחד והבן ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי רב בבבל ורבי בא"י כי בחי' חו"ב נתפשט בכל העולם כי ר' ראשית חכמה ב' הוא בינה וכל מעשה העולם הכל זיווגים רק שהם בלא נביע ועם נביע שהוא אות י" מא"ס שהוא בא"י נק' רבי וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי ע"ד הלצה אלוף תימן אלוף מבצר אלוף מגדיאל וגו' דהנה כל לשון הרע הוא ע"י חיתוך ודיבור ך"ב אותיות התורה וכו וכן כשמדבר דברים בטלים ואח"כ לומד עם ך"ב אותיות אזי מעלה אותיות של דברים בטלים למעלה וכו וז"ש אלוף תימן ר"ל אלופו של עולם שהוא בתוך אות אלף ראש לכל האותיות והוא תימן ותמי' איך ידבר אלוף מבצר ר"ל במבצר איך ידבר ל"ה עם אות אלוף ראש לאותי' רק אלוף מגדיאל שהוא מגיד דבר חכמה לשון הגדה אז מעלה וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי בשם מורי כשהלך בנסיעה הידועה הראה לו רבו במקום זה הי' מרומז הנסיעה שהי' נוסעין ישראל במדבר במסע זו וכל נסיעות האדם מרומז בתורה וכו' וכן כשנשברה לו הספינה והי' בעצבות גדול ובא רבו ותמה עליו והראה לו באיזה עולמות הוא עכשיו והיו שמות אהי' וצרופי אהי' וכו' ואז התחזק בלבו למתקן בשרשך כידוע לו וכו' ודפח"ח.

בש"ס חשיב דברים העושה אותן ניצול מחיבוט הקבר וחד מהם אם מת בע"ש וכו'. והקשה מורי הא כוונת הש"ס להשמיעני איך לעשות תקנה להנצל מחיבוט הקבר משא"כ בזה שימות בע"ש אין זה בידו לעשות. וביאר שהוא מוסר גדול שימות בע"ש ר"ל לפנות א"ע מכל עסקי עה"ז כאלו מת כדי לעשות הכנה לשבת ובזה ניצול מח"ה הנ"ל וישמע חכם ויוסיף לקח ודפח"ח.

בפ' לך לך מארצך וגו' ביאור סוד אותיות א"ב וגו' ומנצ"פך שיורד האות א' מהחיות וכו' ומלובש במנצפ"ך שהוא דינין וצריך להעלותן ואות ל' הוא וכו' ואות ך' הוא סוף מנצפ"ך וכו' וזהו ענין תחיית המתים ומשיח שהוא סוד הדעת והוא סוד עה"ב והנה ע"י מעשי האדם הממשיך על עצמו בעה"ז ע"י בינה שלו שמבין לעשות כל מעשיו בבינה ודעת וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי ביאור פסוק תהלים סי' ק"ט ותפלתו תהי' לחטאה יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה וגו' ינקש נושה לכל אשר לו וגו' והקשה מה זה עונש לרשע שתהי' אשתו ובניו וגו'. וביאר ש"ס תלמוד גדול שמביא לדי מעשה וכו' והקשה משמע דמעשה גדול וכו'. וביאר כי תלמוד יש בו שניהם כי העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה א"כ שניהם בידו משא"כ מעשה הוא לבד וכו' והנה נפש הוא מלבוש לרוח ורוח מלביש הנשמה א"כ נפש נגד רוח נק' אשתו וכן רוח נק' נגד נשמה אשתו וכו' וכמו שצדיק ממנו בולע וכו' ה"נ אמר דהע"ה נגד דואג ואחיתופל שלמדו עכ"פ תורה שהוא מ"נ לתפלה וכמ"ש מוהרשא' שכל התורה הוא הכונה ל יראה הנק' תפלה וכו' ובתפלה משפיעיך למתפלל מ"ד נגד מ"נ וכשלמד לשמה כמו שהי' מ"נ כך הוא מ"ד משא"כ כשלמד שלא לשמה כך משפיעין לו בתפלה ואז תפלתו לחטאה שמבלבלין אותו בתפלתו מחשבות זרות ואז אשתו שהיא נפש היא אלמנה שאינו מלבוש לרוח להיות מ"נ וכו' וגם בניו שהם מע"שים טובים הם יתומים כי התורה שנק' מע"שה כנ"ל אחר שהי' שלא לשמה הם נע ונד דלא פרחית לעילא והם יתומים וגו' וינקש נושה לכל אשר לו כי היצה"ר מלוה לו להמציא לו איזה מצוה שיעשה להתפאר או שילמוד תורה שנק' מעשה להתפאר וכך משפיעין לו מ"ד מלמעלה רבות רעות וצרות ואז היצה"ר נושה שלו בא להפרע מן הלוה וז"ש ינקש נושה לכל אשר לו רחמנא לשזבן וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי ביאור סוד א"ב וכו' ואיך שצריך לעשות בכל תיבה הכנעה והבדלה והמתקה ר"ל כי דיני ש"ך ופ"ר הרמז בתיבת אדני דפתיחת תפלת יח' כל הכוונת שיש שם צריך לכוין בכל תיבה ודיבור להמתיק הדינין כי אות א הוא סוד פלא ונתלבש באות ב' שהוא ב' אלפין וכן באות ג' ג' אלפין עד אות"ת ד' מאות אלפין וכל מה שנתרחק האות נתרתק מהחיות ונתלבש בקליפות עד מל' שבמל' ששם מחשבות רעות וזרות וכו' וכאשר יתן לב על גלות השכינה שהי' ניצוץ השכינה מלובש בתוך כיעור הקליפות הזה יתחרד חרדה גדולה ואז יתפרדו כל פועלי און ונעשה יחוד יראה עם נורא ונתברר ניצוץ הקדוש ונתחבר למעלה אל החיות בסוד והחיות רצוא ושוב והוא גאולה מהשבי' וזהו הכנעה כאלו הוא אינו מדבר רק השכינה והבדלה להפריד הקליפות וכו' והמתקה להעלותן להמתיקו בשרשן וכו' ודפח"ח. ושמור כלל גדול זה והבן.

עוד שמעתי ממורי ביאור דברי התוס' בפ"א דשבת הדן דין אמת לאמתו לאפוקי דין מרומה וכו' כי ב' מדו' חסד וגבור' לוין זה לזה ונכללין זה בזה וכאשר מתחברין זה לזה נעשה ת"ת וכו' וע"י הדיינים שהם סוד ג' רישין וכו' לכך צריך שיהיו שונאי בצ"ע שהוא אותיות שניות מן האבות אברהם וכו' וכאשר מברר מייחד במחשבה נעשה אמת לאמת"ו והנה למע' יש ג"כ סיספית' דדהבא וכספא שהי' חוטפין וגוזלין זה מזה וע"י הדיין נתברר כנ"ל ודפח"ח. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שזהו פי' הפסוק אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק שאחר שנכללו זה בזה נולד יעקב ת"ת ולמטה וספיתא עשו וכו' והש"י יכפר.

עוד שמעתי ממורי ביאר התו' דפ"ק דר"ה בשם ירושלמי יומא חד בעי איכוין כי צריך להעלות במחשתו ממטה למעלה בסוד רפ"ח ניצונין וכו' וכל מחשבות זרות הוא במל' שצמנ' ובבא המחשבה זרה צריך לפחד ולימא ממנה וע"י היראה מחבר יראה עם נורא ומברר ניצוץ הקדושה מתוך הקליפה שהיא המחשבה זרה והנה זה התנה שהי' מחשבתו ברורה וצלולה ממחשבות זרות לא מצא מקום להעלות ממטה למעלה כי אם ע"י שעלה מחשבתו למנות קורת ביתו או אפרוחי' וכו' ובפרטות אלו צריך לימוד וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי ביאר פסוק ויאמר אל שרה אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וגו' והרגו אותי וגו' אמרי לא אחותי את וגו' וחייתה נפשי בגללך. והקשה נ"א מיותר ושאר ספיקות וביאר כי נא פירושו שירדה מל' נ' מדריגות מן החיות היא א' שירדה כ"כ וחשקה לחזור להתקרב אל החיות שהיא א' וכו' והנה קודם הפורעני' באה המחשבה רעה וזרה כמו מחשבת זנות או מחשבות ע"ז רק שמחשבת זנות מורה על אחרים ומחשבת ע"ז על עצמו או זה עונש מיתה משמים וזה וכו'. והתקנה לתקן מחשבה זו שיתן לב שיש בתוך המחשבה זרה זו ניצוץ השכינה שבתוך הקליפה מחמת השבירה כנודע וישתף א"ע עם השכינה ויראה ורעד יבא בו ואז יתפרדו כל פועלי און ונעשה יחוד יראה ונורא וניצל גם הוא ממיתה. ובזה יובן הנה נ"א ידעתי כי אשה יפת מראה את וגו' שעי שנכנס בו מחשבות זנות וע"י זה חש והרגו אותי וגו' לכך אמרי נא אחותי את וכמ"ש בזוהר אמור לחכמה אחותי את וכו' ונדרש זה מיותר א"ת ר"ל שישתף א"ע עם השכינה שנק' אחותי ועי"ז וחיתה נפשי בגללך ודפח"ח. ובזה נ"ל פסוק תהלים סי' נ"ב ואימת מות נפלה עלי יראה ורעד יבא בי וכו' עיין במ"א וק"ל. ובזה ביאר אם ככה את עשה לי וגו' שיש לכוין שם בקדש' כתר ככ"ה ר"ת כ"תר כ"ל ה"כתרי' והוא סגולה נפלאה להעלות הנשמות ממעמקים וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי כשרואה שיש עליו איזה דינין אזי ילמוד בבוקר בדביקה וחשיקה שידבק א"ע אל פנימיות אור א"ס שבתוך האותיות וכו' עוד שמעתי ממנו שיעשה אלו ד' אמות של הלכה שהוא מל' שירדה וכו' ויוציא ס"ת וג' דיילין בסוד ג' רישין אהי' וכו'.

עוד שמעתי ממורי ביאר זמר ליל שבת עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר וכו'. כי חרש ר"ת חמיש"י רביע"י שיש"י רומז לג' סעודת דשבת כי חמישי הוד סוד סמכי קשוט רביעי הוא תפארת ויסוד הוא ששי והענין.

עוד שמעתי ממורי ביאר ש"ס פתח באכסניא של תורה וכו'. וביאר מה דוד המלך שלא למד אלא ב' דברים בלבד וכו' הלומד מחבירו פרק א' או אפי' אות א' עא"כו שצריך לנהוג בו כבוד ואין כבוד אלא תורה וכו'. והקשה איך אפשר ללמוד אות א'. וגם לשון אכסניא של תורה.

עוד שמעתי ממורי ביאר כי יש ג' סוג' א' קירוב הגורם לזווג כגון ה' דברים באשה ערוה קול באשה ערוה וכו' וגם של להסתכל בבגדי צבעונים של אשה וכו' ב' חיבוק ונישוק. ג' זווג ממש וכו' והנה בשכינה הוא קירוב הגורם לזווג כשיש לו עצבות והולך לדבר עם חבירו לפקח העצבות וכו' וע"י קירוב חברותא שצריך לדבר עם חבירו גם שהוא צבוע הוא ג' יחוד הנ"ל וכו' והפרש בין הלומד מרבו רשע הוא רק ב' דברים שלא עשתה פירות ונשארו רק בפירוד ב ' דברים וכו' עפ"י חקירה משא"כ אם רבו צדיק עושה פירות שפרה ורבה וכו'. וז"ש מה דוד וכו' הלומד מחבירו שהוא צדיק כמותו עאכ"ו וכו' והעולה מדבריו שנתחבר אות של כל א' וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי ביאר פסוק אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חי וביאר משנה הוי מתאבק בעפר רגליהם עפ"י משל ששלח המלך בנו למלחמה וביקש ממנו שיברר פסולת המאכל לעשות ממנו אוצר וכו' וכך עשה הבן ואח"כ בא הבן במצור והוצרך לאכול העפרורות המאכל עד שכבש המלחמה ובא הבן מהמלחמה וסיפר לאביו והשיב לכך נתכוונתי מתחלה וז"ש כי שיחת חולין של ת"ח שהוא מדבר ללצים לענוים יתן חן עי"ז וז"ש הוי מתאבק וכו' ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי ביאר מוסר למוכיח שיזהר בעצמו עפ"י משל שנכנס חסיד א' לכרך שיש בה בתי זנות. וביקש לחקור מהות אנשי הכרך אמר אלך אל בית המוזג ששם רבים מצוין ויש להבחין מעניני הספורים ודיבורים כי הלשון הוא קולמוס הלב וכך הי' שזה סיפר מה עשה עם הזונה פ' וכן חבירו וכו' עד שחרה לו עד מאוד וכאשר הרגישו בו שהוא חסיד מפורסם נתנו לו כל א' מתנה הגונה שיכפרו פניו במנחה למחר עשה תחבולות שיתאספו שמה שיקבל מהם מתנו' עד אח"כ עש' כמעשיה' והנמשל מובן לכך ישמור א"ע המוכיח מהכיעור והדומ' לו ודפח"ח

עוד שמעתי ממורי ביאר מוסר הכנעה נגד הגאוה למלך שהי' לו ב' בנים ושלח א' למדינה אחרת. בכבוד ולאחד שלח בבזיון כדי שילמוד הכנעה וענוה וכך הי' עד שאח"כ כבש זה עם הענוה יותר מדינות מחבירו ע"י כבוד ומלחמה והוא ע"י מעשה רב ודפח"ח.

עוד שמעתי ממורי ביאור גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה והקשה והעולה שלפעמי' הכנסת אורחים הוא ביטל תורה או ספורי ל"ה וכו' מ"מ גדולה הכנסת אורחים.

שמעתי מהרבני הוותיק מוהר"ן פי' על דברי הרב הנ"ל שיכוין בכל דיבור הכנעה והבדלה והמתקה דמעל"ד שיצא ממדת הגבורה שלא ללמד חוב על בני עולם רק שיכנס ברחמים וילמד זכות על כולם גם שרואה דבר כעירות מחבירו ירגיש שהו' לטובתו שיבחין בעצמו שיש בו שמץ מנהו וישוב תשובה ממנה גם במחשבה וזה טובתו שאלו הי' יחיד הי' סובר שהוא חסי' משא"כ עת' ונ"ל שזהו פי' לא טוב היות אדם לבדו מטעם זה רק אעשה לו עזר מן כנגדו שיבחין שיש בו שמץ מזה והבן. ולכך אם ע"י שכן רע מבלבל תפלתו או תורתו או שאר ביטול יתן לשהוא לטובתו שלא הי' בכוונה ישרה ושלחו לו ביטול זה להרגיש ולהתחזק יותר וכיוצא בזה ישמע חכם ויוסף לקח והעיקר להבין שהש"י בכל מקום ובכל עסקיו א"כ גם בספורי דברי' יוכל להרגיש עניני הבורא ית כמו בלימודו ותפלתו וגם ביאר ענין נעשה ונשמע שהוא בכל אדם ובכל זמן כי ע"י עשי' כפשוטו יוכל לשמוע ולהבין איך יתנהג בו לעבודת הש"י והוא בין בתפלה יעשה עשי' כפשוטו ואח"כ ישמע וכן בתורה ע"י דביקו' עשי' יהי' אח"כ שמיעה להבין וכן בכל עניני גשמיים והבן והעיקר להסיר העצבות ולאחוז בשמחה וסיפר מה שחלם לו כשהו' בא"י והי' נבוך אם לצאת לח"ל מחמת טעמים הכמוסים לו וכו' עד שראה בחלום שאחד סיפר לו שיש כמה רופאים הנותנין רפואת ע"י משקה מר אך זה הרופא יותר טוב שנותן רפואה ע"י משקה מתוק מדבש והוא ענין הנ"ל שע"י תענית וסגופי' והתמדת לימודו גובר העצבות ומלמד חוב על בני עולם שאינן עושין כמעשיו ומניחין חיי עולם וכו' וכמעשה דרשב"י ובנו שיצאו ממערה הנז' בש"ס דשבת עד שיצא ב"ק חזרו למערתכ' וכו' והוא רפואה ע"י מים מרים משא"כ רפואה זו בדרך זה שיתן לב אף בכל דבר מגונה שרואה בחבירו שהוא לתועלת עצמו וכנ"ל הוא ע"י משקה מתוקה מדבש לעורר רחמים בעולם ועל כל אדם שידע שהש"י הוא בכל דבר פרטי ויתנהג כנ"ל אז הוא רפואה מתוקה בלי שום סיגוף ויערב לו ויבושם ודפח"ח. עוד שמעתי מן מוהר"ן הנ"ל פי' הש"ס בת תחל' סימן יפה לבנים ונשאל טעם הדבר ופי' ע"י דקדוק א' מאי לשון בנים לשון רבים ותחלה ביאר פלוגתא דב"ש וב"ה בש"ס דיבמות דב"ש ס"ל קיום פ"ו ב' זכרים וב"ה ס"ל זכר ונקבה. כי כמו שיש הולדה בגשמי כך יש הולדה ברוחני ובעבודת הש"י והענין כי בשעה שעוסק בתורה ותפלה נק' בן וכשאינו עוסק בתורה כי אי אפשר שיהי' בתמידות אז ראוי שישמע מאחרים תורה או מוסר ואז נק' בת וז"ש שמעי בת וגו' ובזה קיים פ"ו לב"ה משא"כ לב"ש דס"ל בזכרים כי יש בדיבור של תורה ותפלה הנק' בן יש ב' וב' בחינות של מחשבות כגון פי' המלה של ברוך וזה נק' מחשבה תתאה ועו' יש הכוונה השייך לברוך בסוד הוי' ע"ב ק"ל ה' רוכב על עב ק"ל וזה נק' מחשבה עלאהצ והוא ב' בנים ובזה קיים פ"ו לב"ש מדת הגבורה משא"כ לב"ה מדת החסד סגי בן ובת כנ"ל והנה לולי בחי' הבת הי ' סובר מאחר שהוא מדריגת הבן אין למעלה ממדריגתו משא"כ ע"י בחי' בת יש לידע שיש גבוה מעל גבוה שומר. וז"ש בת תחלה ר"ל בכל מדריגה שיש לו יתן לב לידע שעדיין הוא בבחי' בת ואז הוא סי' יפה לבנים שילך ממדריגה למדריגה הנק' בני"ם והבן ודפח"ח.

עוד שמעתי ממנו וקוי ה' יחליפו כח כי ע"י מחשבה רעה או זרה יוכל לעבוד ה' כגון וכו'. וז"ש יחליפו רע בטוב כדי שיהי' להם כח לעבוד ה' וכו' ודפח"ח. שמעתי ממנו איך לעצור נקביו אם נתעורר לו באמצע תפלה עכ"פ יעצור מלהתפלל ויחשוב שיש נק' קטנים ויש גדולים כי הקטנים להראותו שהוא בקטנות ולמתקן וכו' וגדולים להתגדל ולהתפאר נתכוין לכך מראין לו זה שישפיל א"ע וזהו שאחז"ל ותתחלחל המלכה שנצרכה לנקבי' והענין וכו'. וזה צריך לפנים דהפוסקי' כ'

סיום התורה בפסוק ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית בראאת השמים ואת הארץ וגו' דאי' בש"ס דברכו' ועתה מה ה' אלדיך שאל ממך כי אם ליראה אטו יראה מלתא זוטרת' היא והא כתיב יראת ה' היא אוצרו ומשני אין לגבי משה זוטרתי היא והקושיא מפורסמת הא משה אמר זה לישראל ולהם אינו זוטרתי ועדיין הקושיא במקומ' ובארתי זה במ"א כי מרע"ה פתח צינור היראה לאנשי דורו ואח"כ נסתם הצינור וז"ש אין לגבי דמשה זוטרתי היא ר"ל אנשי דורו שהיו לגבי דמשה אתו עמו בדור א' הי' זוטרתי ואח"כ הדרא קשה כי יראת ה' אוצרו והבן.

והנה בזוהר בראשית דף י"א ע"ב וז"ל בראשית ברא אלדי' פקודא קדמאה דכלא יראת ה' דאקרי ראשית דכתיב ראשי' חכמה יראת ה' ועל פקודא דא אחקיי' כל עלמא וכו' ודא עיקרא ויסוד' דכל שאר פקודין דאוריית' וכו' ובגין כך כתיב בראשית דאיהי יראה ברא אלדי' את השמים ואת הארץ וכו' ובזה יובן לכל המורא אשר עשה משה ר"ל שהוא עשה ופתח צינור היראה והמורא לכל ישראל וכמאמ' הש"ס אין לגבי משה יראה זוטרתי וכ"ת שבאמת היא זוטרתי לכך א' בראשית שהוא היראה ברא אלדי' את השמי' ואת הארץ שהיא עיקר ויסוד כל פקודי אורייתא אלא לגבי דמשה שהי' רב כחו וידו החזקה היתה זוטרתי ולעולם יראת ה' היא אוצרו וק"ל וזה נ"ל פי' הפסוק החכם עיניו בראשו וכי מי שאינו חכם אין עיניו בראשו ונראה כי יראה אותיות ראי' והחכם עיניו שהם הראי' והיראה בראשו בתחלתו קודם החכמה כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' וז"ש בראשו בתחלתו וכמ"ש חז"ל כל שיראתו קדמה לחכמתו מתקיימת וק"ל וז"ש אשר עשה משה לעי"ני כל ישראל שהראי' והיראה שתהי' בראש החכמים שהם ישראל הי' ע"י משה שעשה זה וק"ל.

תם ונשלם ספר דברים בעזרת האל

בתם לבבי ובנקיון כפים עשיתי זאת ב"ה הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה